סע"ש 13961-01-14

תקציר

התובעת, עובדת המדינה, השתתפה במכרז פנימי בשירות הציבורי לתפקיד סגן בכיר א'. היא לא זכתה במכרז ובעקבות זאת הגישה תביעה נגד המדינה בטענה שהובטח לה המשרה, שהיו אי סדרים בהליך המכרז ושזכות הטיעון שלה נפגעה. היא ביקשה פסק דין הצהרתי ופיצוי כספי. המדינה טענה כי המינוי לא הושלם "מטעמים טכניים" וכי התובע לא מונה בפועל לתפקיד. בנוגע למכרז טענה המדינה כי התובעת לא העלתה את השגותיה טרם פרסום התוצאות וכי חלק מטענותיה לא הוזכרו בהתנגדות הראשונית שהגישה. עוד טענה המדינה כי חברי הוועדה שבחנה את המועמדים היו כשירים לכך, כי לא היה ניגוד עניינים וכי הוועדה לא הייתה מודעת לכך שהובטח לתובע התפקיד. לטענת המדינה, הליך המכרז התנהל כראוי, וזכות הטיעון של התובע לא נפגעה, שכן הקריטריונים לזכייה כללו תמיד שיקולים רבים יותר מאשר רק ותק. בית המשפט הסכים עם עמדת המדינה בכל הסעיפים. נמצא כי מאחר שהמינוי לא הוכנס למערכת, לא ניתן לראות בתובע כמי שמונה בפועל לתפקיד. עוד קבע בית המשפט כי חלק מטענות התובעת בנוגע למכרז אכן הועלו מאוחר מדי ולא ניתן לדון בהן. עוד נמצא כי חברי הוועדה היו כשירים כראוי וכי לא היה ניגוד עניינים. בית המשפט קיבל את הסברה של המדינה כי הוועדה הייתה מודעת לכשירותה של התובעת לתפקיד, אך לא מדובר בשיקול מחייב, וכי לא נמסר לחברים כי היא כבר מונתה. באשר לאי סדרים לכאורה בהליך המכרז, מצא בית המשפט כי הסברי המדינה היו סבירים וכי ההליך התנהל כראוי. לבסוף, קבע בית המשפט כי זכות הטיעון של התובעת לא נפגעה, שכן הקריטריונים למכרז כללו תמיד שיקולים שונים מעבר לוותק בלבד, והתובעת לא הוכיחה כי הייתה נוהגת אחרת אילו ידעה זאת. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעת במלואה והחליט כי כל צד יישא בהוצאותיו. פסק הדין העניק לצדדים זכות ערעור בתוך 30 יום.