ב"ל 22924-02-13

תקציר

התובע, שעבר תאונת עבודה בשנת 2001, תובע תשלום מיוחד עבור הוצאות הסעה לפי תקנה 10(ג) לתקנות הביטוח הלאומי. התקנה חלה על אנשים שאינם יכולים להשתמש בתחבורה ציבורית באופן סדיר וזקוקים לאמצעי תחבורה חלופיים. על עתירת התובע מערער הנתבע. בית המשפט מכיר בכאב הקשה והמתמשך של התובע בידו הימנית, המגביל את חיי היומיום שלו ומונע ממנו להשתמש בתחבורה ציבורית. חוות דעת רפואית של מומחה מאשרת את הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה לבין הפגיעה הנוכחית של התובע בכתף ימין, ותומכת באמינותו. עוד קובע המומחה כי תחבורה ציבורית עלולה לגרום לעלייה בכאב, וממליץ לתובע להימנע מכך באופן קבוע. על יסוד ראיות אלה, פוסק בית המשפט לטובת התובע, קובע כי הצורך שלו בהסעה שלא באמצעים ציבוריים הוא קבוע ובכך מעניק לו את הקצבה המיוחדת המבוקשת לפי תקנה 10(ג) מיום 1.1.2004. בנוסף, הנתבע חויב להשיב לתובע הוצאות משפט, בסך 4,000 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. לשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.