ת"א 49238-12-14

תקציר

התיק נסוב סביב ביטול רישומה של בתו של מר לוי לבית ספר ביבנה ורישומה לבית ספר אחר בחיפה ללא ידיעתו או הסכמתו. לוי, גרוש מאמה של בתו, תבע פיצויים מהעיריות יבנה וחיפה בגין עוגמת נפש ונזקים נוספים, בטענה כי התרשלו בכך שלא יידעו אותו על השינויים. בתי המשפט פסקו לטובתו של מר לוי, וקבעו כי לעיריות חלה חובת זהירות כלפיו כהורה שאינו רושם, אותה הפרו בכך שלא הביאו לידיעתו את הביטולים והרישומים לכך. חובת זהירות זו, הסבירו בתי המשפט, סבירה נוכח תופעת הגירושין והצורך לערב את שני ההורים בחינוך הילד. יתר על כן, מצבם המשפחתי של הורי הילד היה צריך להתריע בפני העיריות על אפשרות של פעולות חד צדדיות של אחד ההורים ולהניע אותן לנקוט משנה זהירות. עוד קבעו בתי המשפט כי עיתוי הביטולים וההרשמות, ימים ספורים לפני פתיחת שנת הלימודים, היה צריך להניע את העיריות לנקוט משנה זהירות. בעקבות זאת פסקו בתי המשפט כי רשלנות העירייה גרמה לנזקיו של מר לוי, ופסקו לו פיצויים בגין עוגמת נפש בסך 40,000 ₪, שהופחתו ב-10% בשל אשמתו התורמת בכך שלא עדכן את כתובתו במרשם האוכלוסין. העיריות חויבו לשלם למר לוי סך של 36,000 ₪, כאשר כל עירייה אחראית ל-18,000 ₪. בנוסף, חויבה גב' פוקס, אמו של הילד, לשפות כל עירייה ב-50% מהסכום שהיה עליה לשלם למר לוי, בסך כולל של 18,000 ₪. לבסוף, נדרשה כל עירייה לשלם למר לוי הוצאות משפט בסך 4,000 שקל, כאשר גב' פוקס שיפרה אותם במחצית מסכום זה כל אחד. פסק הדין הדגיש את חשיבות מעורבות שני ההורים בחינוך ילדיהם ואת הצורך בזהירות במקרים בהם מעורבים הורים גרושים או פרודים.