ת"א 53547-11-18

תקציר

בבעלות התובעים והנתבעים חלקות קרקע סמוכות, הרשומות כבתים משותפים. התובעים ביקשו להרוס את המבנה הקיים על אדמתם ולבנות מבנה חדש, אך גילו תחילה כי ישנה בנייה פולשת בחלקתם שנבנתה על ידי הנתבעים. התובעים הגישו תביעה בדרישה כי הנתבעים יסירו את הבנייה הפולשת. הנתבעים טענו כי הבנייה קיימת למעלה מ-30 שנה, כי הבעלים הקודמים של מקרקעי התובעים לא התנגדו לה, וכי הסרתה תגרום להם נזק רב שכן היא תותיר אותם ללא גישה סבירה לביתם. הם טענו שיש להם רישיון או זכות הנאה מכוח שנים או צורך. בית המשפט פסק לטובת התובעים. בית המשפט קבע כי הנאשמים לא הצליחו להוכיח אף אחת מהגנותיהם. הבנייה הפולשת פגעה באופן משמעותי בזכויות הקניין של התובעים. למרות שהתובעים היו מודעים להסגת הגבול בעת רכישת הקרקע, רצונם לעשות שימוש בכל רכושם היה לגיטימי. הנתבעים לא הוכיחו כי הנזק שייגרם מהריסת הבנייה הפולשת יהיה בלתי מידתי לעומת הנזק שייגרם להם אם תישאר. עוד קבע בית המשפט כי טענת הנתבעים כי שביל הגישה קיים כבר שלושים שנה לא הוכחה. זאת ועוד, הנתבעים לא הוכיחו כי יש להם רישיון או זכות הנאה במקרקעין. הבעלים הקודמים של מקרקעי התובעים התנגדו להסגת הגבול ונקטו צעדים לסילוקה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי התובעים השלימו עם הסגת הגבול, שכן נראה כי הם העלו את הנושא בפני הנתבעים רק לאחר שרצו להתחיל בבנייה. בית המשפט הגיע למסקנה כי זכויות הקניין של התובעים גוברות והורה לנתבעים לפנות את הבנייה הפולשת בתוך 120 יום. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט, בסך 12,000 ₪, בתוך 30 יום.