ע"א 4254/06

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שאישר את בקשת המשיבים להכריז על המשיב מס' 2 כבעלים החוקיים של דירה בחיפה. המערער, נכדו של סופר מפורסם שעלה לישראל ועיזבונו כלל את הדירה האמורה, טען כי ההסכם להעברת הבעלות בדירה למשיבה מס' 1 (מפלגת הפועלים הארץ-ישראלית) הוא הסכם מתנה. לטענת המערערת, הצד הפר את חובת ההסכם להנציח את הסופר ולכן ניתן לחזור בו מהמתנה. לחילופין, טענה המערערת כי גם אם ההסכם היה בגדר מכירה, הפרתו מצדיקה את ביטולו. המשיבים טענו כי ההסכם הוא מכר ולא מתנה, וכי השימוש בדירה תואם את ההסכם. עוד נטען, כי גם אם הייתה הפרה, המערערת לא ביטלה את ההסכם. בית המשפט קבע כי ההסכם משנת 1966, שנועד להנציח את זכרו של הכותב, אינו מתנה אלא מכירה, שכן הוא כרוך בהעברת נכסים לצד פירעון חובות ומענקים. היעדרו של המונח "מתנה" והימצאותם של מונחים הקשורים לעסקאות מכר תומכים בפרשנות זו. יתר על כן, סעיף התמורה בהסכם קשר במפורש בין פירעון חובות ומענקים לחובת ההנצחה, והצביע על מכירה ולא על מתנה. גם אם ההסכם היה מתנה, בית המשפט ציין כי המג'לה, ששלט במתנות באותה עת, התיר מתנות בתמורה, ופירעון החובות היווה תמורה כזו. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי המשיבים הפרו את סעיף ההנצחה שבהסכם, אך הדגיש כי אין בכך כדי להצדיק את ביטול החוזה, מה גם שהמערערת לא ניסתה לאכוף את ההסכם בהליכים נפרדים. תחת זאת, הציע בית המשפט דרכים למשיבים לקיים את ההסכם וקיווה כי יעשו כן, במיוחד לקראת יום השנה החמישים למות הסופר. הערעור על רישום הדירה נדחה, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר נותרה בעינה. השופטת פרוקצ'יה והשופטת ארבל הסכימו עם פסק הדין.