ע"פ 1779/22

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לבקשתו של המערער להגיש ראיות חדשות בתיק משפטי, אשר נדחתה בסופו של דבר. תחילה בחן בית המשפט את ההיבטים הפרוצדורליים של הכנסת ראיות חדשות בשלב הערעור, תוך שימת דגש על הנדירות והתנאים המחמירים בהם נענות בקשות מסוג זה. בית המשפט שקל אם ניתן היה להציג את הראיות במהלך המשפט, את עקרון הסופיות בהליכים משפטיים, ואת ההשפעה הפוטנציאלית של הראיות החדשות על תוצאות המשפט. המערערת טענה לכישלון בייצוג על ידי עורכי דין קודמים, אך טענה זו נדחתה בשל היעדר ראיות מהותיות ואי הצגת עמדות עורכי הדין הקודמים. בית המשפט סבר כי שינוי בא כוחו של המערער אינו מצדיק בחינה מחודשת של אסטרטגיית ההגנה בשלב הערעור. הוויכוח נסב על השאלה האם ראיות חדשות יכולות לשנות באופן משמעותי את מסקנת המשפט, דבר שבית המשפט מצא כבלתי סביר. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי כוונתו של המערער לרצוח הוכחה מעבר לכל ספק סביר, ויש בה כדי לתמוך בהרשעתו בניסיון רצח ובהתעללות בקטין או חסר ישע. ההרשעה בהתעללות נבעה ממעשיו האלימים של המערער בנוכחות ילדו הקטן, שבית המשפט ראה בהם סוג של התעללות בשל חשיפתו של הילד לאלימות וקרבתו הפיזית במהלך האירוע. טענותיו של המערער בדבר "הרשעה כפולה" ופטור בגין התעללות בשל היעדר אזהרה משטרתית ספציפית נדחו. בית המשפט הדגיש את חומרת מעשיו של המערער ואת האופי המתוכנן מראש, והדגיש את הפגיעה המשמעותית שנגרמה הן למתלוננת והן לילדה. בית המשפט אישר את גזר הדין המקורי, בנימוק של צורך בענישה מחמירה במקרים של אלימות חמורה במשפחה והיעדר גורמים מקלים. הרשעתו וגזר דינו של המערער אושרו על ידי השופטים, והדגישו את חומרת העבירות שבוצעו.