ב"ל 3614-11-20

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב תביעה שהגיש תובע נגד המוסד לביטוח לאומי להכרה בתאונת עבודה שהתרחשה לכאורה ב-5 בספטמבר 2018. הנתבע טען כי התביעה הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. לאחר עיון חוזר הסכים בית המשפט וקבע כי התביעה אכן לא עמדה במועד הקבוע בחוק. בעוד שבית המשפט הכיר בכך שיש לו סמכות להאריך את המועד, הוא העדיף את גרסת הנתבעת לאירועים, וקבע כי התובעת אכן קיבלה מכתב דחייה בתגובה לתביעתה. טענת התובעת כי המכתב לא התקבל לא הייתה משכנעת, שכן הראיות הראו כי הכתובת ששימשה את הנתבעת למשלוח מכתב הדחייה הייתה זהה לזו שמסרה התובעת ואושרה ככתובת תקפה. בית המשפט הצביע גם על השיהוי המשמעותי בהגשת התביעה, שהיה קרוב לשמונה חודשים לאחר תום התקופה הסטטוטורית. כמו כן, בית הדין בחן לגופה של התביעה ומצא כי לתובע הייתה היסטוריה של תלונות על כאבי גב טרם תאונת העבודה הנטענת. ברשומות הרפואיות תועדו שינויים ניווניים קיימים ושינויים ספונדילוטיים בגבו של התובע. משכך, הגיע בית הדין למסקנה כי יש לדחות את תביעת תאונת העבודה, שכן מצבו של התובע קדם לאירוע הנטען. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת הנתבעת, ודחה את התביעה הן מטעמים פרוצדורליים והן מטעמים לגופו של עניין. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והעניק להם זכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלתה.