ת"א 7752-03-18

תקציר

המחלוקת בין עו"ד מזרחי ללקוחו נסובה סביב פרשנות הסכם שכר טרחה עבור שירותים משפטיים. עו"ד מזרחי ייצג את הנתבע בענייני מס ובהסכם ביניהם נקבע כי שכר טרחתו יחושב כאחוז מהחיסכון במס שהושג. ההסכם הראשוני משנת 2006 הגדיר את החיסכון במס כהפרש בין דרישת המס לבין הסכום ששולם בפועל לאחר הליכי השגה וערעור. בשנת 2014 תיקנו הצדדים את ההסכם והוסיפו סעיף המעניק למפרקי הנתבעת סמכות לקבוע את החיסכון במס. הנתבעים טענו כי סעיף זה מעניק להם שיקול דעת בלתי מוגבל וזכות בלתי מסויגת לקבוע את גובה שכר הטרחה, עמדה שבית המשפט דחה על סמך העדויות והנסיבות שהובילו להסכם. בית המשפט פירש את ההסכם על פי כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים, שהיתה להגדיר חיסכון במס על פי ההסכם משנת 2006. זאת ועוד, התנהלות הנתבעת בעקבות ההסדר עם רשויות המס נמצאה כהפרה של חובת תום הלב. במקום לשתף פעולה עם התובע, הנתבע ניצל את פגיעותו של התובע לאחר סיום הייצוג המשפטי כדי למזער את תשלומי שכר הטרחה. בית המשפט גם מתח ביקורת על הנתבעת על כך שהגישה חוות דעת מומחה מיותרות, האריכה את ההליכים שלא לצורך ונשאה בהוצאות נוספות. ככלל, התנהלות הנתבעת נתפסה כחריגה מהסטנדרט המקובל, מה שהוביל את בית המשפט לפסוק לטובת התובעת ולהורות לנתבעת לשלם שכר טרחה בסך 10.5 מיליון שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. הנתבע חויב גם בהוצאות התובע בסך 175,000 ₪.