רע"א 4993/20

תקציר

בתחילת שנות השישים הופקעו קרקעות בגליל התחתון לטובת תעלת המוביל הארצי ובשנת 2016 הגישו המשיבים תביעה לפיצויי הפקעה. במהלך ההליך המשפטי בבית המשפט המחוזי התעוררה מחלוקת לגבי גובה הפיצוי, ובפרט שיעור דמי החכירה האבודים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים והורה למבקש לשלם פיצוי בסך 1,523,223 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד להגשת ערעור, אותה דחה בית המשפט המחוזי. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, בטענה כי פסק דין איסמעיל קבע סטנדרט משפטי חדש וכי למשיבים נכסים מהותיים. המשיבים התנגדו לבקשה וטענו כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק היטב. השופטים, בהפעילו את סמכותם, החליטו לדון בבקשה כערעור שהתקבל. בסופו של דבר התקבל הערעור, והוחלט לעכב את ביצוע פסק הדין, בתנאי שישולמו למשיבים באופן מיידי 500,000 ₪, ואילו יתרת הסכום תעוכב עד להכרעה בערעור. השופטת הדגישה כי המתנה לתקופה נוספת לא תכביד יתר על המידה על המשיבים, במיוחד נוכח הנכסים המשמעותיים שהיו ברשותם. בכך בוטלה החלטת בית המשפט המחוזי, והמבקש נדרש לשלם סכום מופחת באופן מיידי, כאשר יתרת הפיצויים עוכבה עד לשמיעת הערעור.