רע"ב 5911/10

תקציר

המבקש, אסיר שהורשע באונס ובמעשים מגונים, ביקש שחרור מוקדם מ-15 שנות המאסר שנגזרו עליו. ועדת השחרורים דחתה את בקשתו, בנימוק של חשש למסוכנותו. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז. לאחר מכן ערער המבקש לבית המשפט העליון, בטענה כי הערכאות הנמוכות לא נתנו משקל מספיק לשחרורו בערבות טרם הרשעתו ובהיעדר בעיות משמעת בכלא. עם זאת, שופט בית המשפט העליון לא מצא טעם להיעתר לערעור. השופט הסכים עם הדגש של הערכאות הנמוכות יותר על פוטנציאל המסוכנות של המבקש, במיוחד לאור הכחשתו את העבירות ואי השתתפותו בתוכנית שיקום. השופט ציין כי למבקש הוענק הליך הוגן וכי החלטת ועדת השחרורים סבירה, בהתבסס על מערכת שיקולים שונה מזו המסדירה החלטות על שחרור בערבות. יתר על כן, השופט הדגיש כי אמונותיו הסובייקטיביות של המבקש לגבי פשעיו אינן גוברות על העובדות האובייקטיביות של הרשעתו והסיכונים הכרוכים בכך. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, תוך קיום פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז.