ת"א 41368-07-22

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת המבקש לצו מניעה זמני לעיכוב ביצוע הסכם מכר לדירה. המבקשת, שהיא רוכשת הנכס, טענה כי המוכרים הפרו את ההסכם בכך שלא קיבלו את התשלום השני במועד. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקש התעכב במידה ניכרת בפנייה לבית המשפט לקבלת סעד. המבקשת גם לא הוכיחה את הצורך בסעד זמני, שכן לא הראתה כי יש לשמר את המצב הקיים, מה גם שהדירה הייתה בבעלותה ולא התבקשה לפנותה. יתר על כן, מעשיה של המבקשת עצמה – המשך קיום ההסכם למרות ההפרה הנטענת ואי בקשת ביטול עד שעה מאוחרת הרבה יותר – פעלו כנגד סיכויי תביעתה. בית המשפט שקל גם את מאזן הנוחות והנזק הפוטנציאלי לשני הצדדים וקבע כי במקרה זה אין צורך בצו מניעה זמני. לבסוף, מצא בית המשפט כי המבקש לא פעל בתום לב, המהווה דרישה למתן סעד זמני. משכך, נדחתה הבקשה, והמבקש חויב בתשלום שכר טרחת עורך הדין של המשיבים.