ת"א 22159-02-16

תקציר

בית המשפט קבע כי מתנה של משק חקלאי הממוקם במושב פועלים מהורים לבנם אינה מתנה גמורה שהועברה מיד לבן, אלא התחייבות לתת מתנה. על פי דיני המקרקעין, מתנה במקרקעין טעונה רישום, ומאחר שהמתנה המדוברת לא נרשמה, הבעלות נשארה אצל ההורים. בעוד הבן טען כי מדובר בזכות חוזית שניתן לרכוש באופן מיידי ללא רישום, בית המשפט מצא כי הקרקע כפופה לאישור מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) ועמותת המושבים, שלא התקבלו. לפיכך, תצהירי המתנה היוו התחייבות שההורים יכלו לסגת ממנה בכל עת. זאת ועוד, בתחרות בין זכותו של הבן במקרקעין לבין זכותו של בנק שרשם עיקול על הקרקע לטובת נושה של אביו, הועדפה זכותו של הבנק. בית המשפט יישם את פסק הדין בעניין אהרונוב, שקבע כי חובת העברת זכויות במקרקעין מקימה זכות מעין קניינית בנכס עבור המקבל, גם אם העסקה אינה רשומה. עם זאת, מאחר והמתנה במקרה הנוכחי הייתה התחייבות, זכותו של הבן הייתה שברירית וגברה על זכותו של הבנק כנושה מעוקל מאוחר, מה גם שהבן לא שינה את עמדתו בהתאם למתנה וחלה הרעה משמעותית במצבו הכלכלי של אביו. עוד קבע בית המשפט כי הבן פעל בחוסר תום לב בכך שעיכב את רישום המתנה במשך שבע שנים ולא הסדיר את חברותו בעמותת המושבים, בעוד אביו הציג מצג שווא לגבי מעמדה של החווה כרכושו שלו בהתנהלותו מול הבנק. לפיכך נדחתה תביעתו של הבן, והוא חויב לשלם את הוצאות המשפט של הבנק.