ת"א 30046-04-22

תקציר

החלטת הנתבעת לסגור את חשבון הבנק של התובעת הייתה סבירה ומוצדקת. התובעת, חברה קבלנית הפועלת בתחום הנדל"ן, נבדקה פעילותה על ידי הבנק הנתבע במשך תקופה ממושכת עקב פעילות חריגה בחשבונה. הבנק ביקש הסברים ומסמכים נוספים להבהרת הפעילות, אך התובע לא סיפק תשובות מספקות. לטענתה, קשייה הכלכליים הובילו אותה לבקש הלוואות מגופים חוץ בנקאיים, דבר שבא לידי ביטוי בחשבון הבנק שלה, אך היא לא תמכה טענה זו במסמכים רלוונטיים, כגון הסכמי הלוואה, צ'ק ליסטים או קבלות, למרות בקשות מרובות מהבנק. הסברי התובעת בדבר הפקדות מזומנים מהותיות ואי התאמות בין הדוחות הכספיים לפעילות בחשבון היו חסרי ביסוס והעלו חשש לנכונותם. יתר על כן, טענתה כי החשבון שימש "צינור" לתשלומים של רוכשי הדירות לרשויות לא הייתה אמינה, שכן היא עלתה רק במהלך החקירה ולא הוזכרה כלל בהתכתבויות בין הצדדים. הבנק, בהיותו בעל חובות רגולטוריות וחובה לפעול בסבירות, נתן לתובעת הזדמנויות רבות לספק הסברים משכנעים, דבר שלא עשתה. משכך, החלטת הבנק לסגור את חשבונו של התובע נמצאה סבירה, ובקשת התובעת למתן צו מניעה למניעת הדבר נדחתה. התובע חויב לשלם לנתבע 12,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.