ת"א 19147-02-14

תקציר

המבקשת, לאה קאופמן, ביקשה מבית המשפט להכריז על חתימתה על מסמכי המשכנתא כחסרי תוקף ולהורות על ביטול המשכנתא על מגוריה. המשכנתא ניתנה להבטחת הלוואה שהעניק בנק לאומי לישראל לחברה של בנה. קאופמן טענה כי מצבה הגופני והנפשי בעת החתימה לא איפשר לה להבין את המסמכים. עם זאת, בית המשפט מצא כי היא אכן חתמה על שטרי המשכנתא בנוכחות עורך דין, שהסביר לה את ההשלכות. יתר על כן, טענתו של קאופמן לאי כשירות לא נתמכה בראיות מספיקות. חוות הדעת הרפואיות שהציגו הצדדים היו סותרות, אך בית המשפט העדיף את חוות הדעת של מומחה הבנק, שהגיע למסקנה כי קאופמן הייתה כשירה בשנת 2009 כשחתמה על המשכנתא. עדויות הבת והבן לא תמכו בטענתו של קאופמן לאוזלת יד, ועדויות נציגי הבנק היו אמינות. בנוסף, המשך יכולתה של קאופמן לחתום על מסמכים משפטיים בשנים שלאחר מכן מבלי להטיל ספק בתוקפם החלישה את טענתה. ככלל, קבע בית המשפט כי העותרת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ודחה את התביעה, תוך שהוא מורה לה לכסות את הוצאות הבנק.