ה"פ 612/03

תקציר

מדובר בסכסוך עסקי מורכב בין ניסן חשחורי לבין שותפו העסקי לשעבר, משה בובליל. הסכסוך נסוב סביב הסכם מחייב שמטרתו לפתור מחלוקות עבר, המכונה הסכמת הרב. הסכם זה כלל סעיף ויתור כללי, הדוחה את כל התביעות והחובות הקודמים בין חקסורי לבובליל. הוא הכיל גם סעיף ויתור ספציפי, הפוטר עורכי דין, רואי חשבון, דירקטורים או נאמנים מכל תביעה פוטנציאלית. חשחורי, שחתם על ההסכם בתיווכו של הרב פינטו, התחרט בהמשך על התנאים וניסה לפתוח בהליכים שונים. עם זאת, בית המשפט דחה ניסיונות אלה, בנימוק של תוקפו של הסכם הרב. פסק הדין הנוכחי נותן מענה לשלוש בקשות לדחיית תביעתו של חשחורי נגד רו"ח אבידור אבני, שהעניק שירותים מקצועיים לחקסורי ולחברותיו. חשחורי ביקש גישה לכל המסמכים והמידע הקשורים לעבודתו של אבני, מתוך אמונה שזה יסייע לו לבנות תיק נגד בובליל. המבקשים (אבני, בובליל, והחברות שבבעלותם המשותפת) טענו לדחיית התביעה על הסף, בטענה שמדובר ב"מסע דיג" ובניגוד לסעיפי הוויתור בהסכם הרב. חשוקי התנגד לדחייה, וטען כי בבקשות חסרים תצהירים תומכים וכי סעיפי הוויתור דורשים פרשנות באמצעות דיון הוכחות. עוד טען כי אבני פעל כיועץ מס ולא כרואה חשבון, ובכך חרג מתחום סעיף הוויתור הספציפי. השופט פסק לטובת המבקשים, ודחה את תביעתו של חשחורי. הם קבעו כי ניתן להתעלם מהיעדר תצהירים שכן חלק מהעובדות אינן שנויות במחלוקת, והפרשנות של סעיפי הוויתור הייתה פשוטה. השופטת קיבלה את טענת המבקשים כי יש לפרש את המונח "רואה חשבון" בהסכם באופן רחב כך שיכלול גם יועצי מס, בהתחשב ברקע הלא משפטי של מנסחי ההסכם. הם הגיעו למסקנה כי בקשתו של חשחורי לקבל מסמכים הייתה למעשה ניסיון לבנות תיק הנוגד את סעיפי הוויתור, וכי כוונתו לעשות במידע אינה עולה בקנה אחד עם הסכמת הרב. בעקבות זאת חויב השופט בשכר טרחת עורכי דין לאבני (Avni, Bublil) והחברות בסך 30 אלף שקל, בתוספת מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית. החלטה זו מחזקת את תוקפו והשלכותיו של הסכם הרב, ומדגישה כי צערו של חשחורי על התנאים שהסכים להם אינו מצדיק ניסיונות התדיינות נוספים.