ת"פ 42062-04-10

תקציר

הנאשם הואשם בפגיעה בכבודו של דגל המדינה לפי סעיף 5 לחוק הדגל, הסמל וההמנון הלאומי משנת 1949, מעשה שלטענתם מוגן תחת חופש הביטוי שלהם. ההגנה טענה כי החוק הוא "אות מתה" משום שהוא מגדיר מעשים של אזרחים שומרי חוק רבים כעבירה פלילית, ולכן יש לזכות את הנאשם. עם זאת, בית המשפט מצא כי אין מדובר במקרה "גבולי", והאישום תואם את כוונת המחוקק. עוד טענה ההגנה כי שריפת הדגל היא צורה מוגנת של חופש ביטוי בחברה דמוקרטית, אך בית המשפט חלק על כך והדגיש כי הדגל הוא סמל לריבונות המדינה ולקיומה וראוי להגנה כמו סמלים וסימני מסחר אחרים. עוד הסבירו כי הבעלות על הדגל שייכת לעם היהודי ולאזרחי ישראל, מה שמקנה לכנסת את הזכות לקבוע את השימוש בדגל. מכאן, שההגבלה על השימוש בדגל אינה פגיעה בחופש הביטוי. בנוסף, עיתוי האירוע - ערב יום הזיכרון - וכוונתו לפגוע ברגשות הציבור, חיזקו את החלטת בית המשפט לדחות את הטיעונים המקדמיים לזיכוי. בקשתם של הנאשמים נדחתה, והכרעת הדין מצאה אותם אשמים בפגיעה בכבוד דגל המדינה.