רע"א 75515-01-25

תקציר

פסק הדין דן בפרמטרים לקבלת ערעור על סעד זמני שניתן על ידי בית משפט קמא בסכסוך נדל"ן מסחרי. המבקשים ביקשו לערער על החלטת בית משפט קמא, בטענה כי המשיב משתהה בביצוע הסכם מכר. ערכאת הערעור דחתה את הבקשה ופירטה את נימוקיה. בית המשפט התייחס לפסיקה קודמת, והדגיש כי התערבותה של ערכאת הערעור בשיקול דעתו של בית משפט קמא בעניין סעד זמני היא נדירה ושמורה למקרים חריגים. נדונו השיקולים המצטברים להכרעה בסעד ביניים, לרבות סיכויי הצלחת התביעה ומאזן הנוחות. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא או בשיקול דעתו במתן סעד זמני. צוין כי הסכם המכר לא בוטל על ידי מי מהצדדים, וקיימות תביעות הדדיות של הפרות ונזקים. טענות המבקשים בדבר שיהוי וחוסר תום לב מצד המשיב נמצאו חסרות ביסוס. בית המשפט התייחס גם לטענת המבקשים בדבר החפיפה בין הסעד הזמני לסעד העיקרי, וציין כי בעוד שבדרך כלל הדבר מחייב דחיית סעד זמני, במקרה זה גברו השיקולים על שיקולים אחרים, כגון סיכויי התביעה ומשמעות מאזן הנוחות לטובת המשיב. סיכומו של דבר, אישר בית המשפט לערעורים את החלטת בית משפט קמא, דחה את בקשת רשות הערעור וביטל את עיכוב הביצוע. המבקשים חויבו בהוצאות המשיב.