ת"א 46770-04-16

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה לצו חסימה שימנע מהמשיבה להגיש תביעה באוגנדה. ההחלטה מתבססת על שתי קבוצות שיקולים. ראשית, לא התקיימו הקריטריונים למתן צו חסימה כפי שהותוו בפסיקה קודמת. המבקשים לא הוכיחו כי סירוב לצו יגרום להם נזק בלתי הפיך, שכן הם עדיין יכולים להגיש בקשה להצטרף להליך באוגנדה. בנוסף, בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בטענות המבקשים בדבר אוזלת יד או הטיה כלפי מערכת המשפט האוגנדית. שנית, בית המשפט הטיל ספק בתום ליבם ובכבודם של המבקשים כלפי בתי משפט זרים. הבקשה לצו החסימה הוגשה בחוסר תום לב, שכן המבקשים טענו בעבר כי הסכסוך צריך להידון בערכאות אחרות מחוץ לישראל. התביעה האוגנדית לא נחשבה קנטרנית או הוגשה מתוך כוונה רעה. בית המשפט התחשב גם בפגיעה בזכות הגישה של המשיב לערכאות, בעקרון כיבוד הערכאות הזרות ובשיהוי בהגשת הבקשה. חוסר תום הלב של המבקשים, יחד עם בקשה המבוססת על ראיות בלתי מהימנות, הצדיקו עוד יותר את הדחייה. המבקשים חויבו לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪, ועליהם להודיע על כוונתם בתיק העיקרי בתוך 30 יום.