ע"פ 7231-03-10

תקציר

הנאשם הורשע בניסיון לקבל רכב גנוב ובהחזקת סכין, ונגזרו עליו 12 חודשי מאסר, שמונה מהם מצטברים עם עונש קודם שריצה. הוא ערער על גזר הדין ועל גזר הדין. עיקר הטיעון בערעור בעניין ההרשעה נסב סביב הסוגיה המשפטית של ההבחנה בין "הכנה" לבין "ניסיון". בית המשפט לא מצא עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, שהתבססו על ממצאי מהימנות. בית המשפט דחה את טענת המערער כי בית משפט קמא לא קיבל את גרסתו לאירועים, וציין כי מדובר בקביעה עובדתית שנקבעה כדין על ידי בית המשפט. היא גם הוציאה מהדיון את שאלת 10,000 השקלים החסרים שהיו ברשותו של המערער בעת מעצרו, שכן גם זו הייתה קביעה עובדתית. בית המשפט הסכים עם החלתו המשתמעת של בית משפט קמא על מבחן "המשמעות היחידה" או "תחילת הביצוע", ומצא כי המבחן מתקיים במקרה זה, בהתחשב בכוונתו הברורה של המערער ובצעדים המעשיים שנקט. באשר לגזר הדין, לא מצא בית המשפט עילה להתערב בהחלטת בית משפט קמא, בציינו את הרשעותיו הקודמות הרבות של המערער ואת אופיו החריג של העונש. חוות דעתו של השופט פינקלשטיין נתמכה אפוא על ידי עמיתיו, סגן השופט טל והשופט דותן, והערעור נדחה בשני הסעיפים.