בש"פ 6253/94

תקציר

המערער בתיק זה מואשם בשורה של עבירות הקשורות לרכב, לרבות גניבה, והוא מערער על החלטת בית משפט קמא לעצור אותו עד תום ההליכים המשפטיים. הערעור מבקש לערער על צו המעצר שהוציא בית משפט קמא, בטענה כי אין די ראיות למעצרו וכי לא נשקפת ממנו סכנה לציבור. עם זאת, השופט לא השתכנע ומקיים את החלטת בית המשפט קמא. השופט מסכים עם הערכתו של בית משפט קמא את חומר הראיות, ומכיר בכך שקיימות ראיות לכאורה למעורבותו של המערער בעבירות הקשורות לרכב, ובפרט בקבלה ואולי גם במכירה של כלי רכב גנובים. כמו כן, השופט מדגיש את חומרת גניבת הרכב כעיסוק פלילי ואת שינוי הפרספקטיבה השיפוטית ביחס לעבירות אלו. בניגוד לעבר, כיום הם נחשבים לעתים קרובות לעילות מעצר בשל אופיו הפלילי המאורגן של הענף והפגיעה הכלכלית והחברתית המשמעותית שהם גורמים. נסיבות מקרה זה, לרבות עברו הפלילי של המערער ומעורבותו בגניבת רכב כחבר אפשרי בכנופיית פשע, מובילות את השופט למסקנה כי נשקפת ממנו סכנה לשלום הציבור. השופט סבור כי אין זה סביר שטענותיו של המערער בדבר נסיבות מעורבותו אמינות ומציין כי הסברו לוקה בחוסר בהירות ועקביות. אפשרויות חלופיות למעצר נשקלות, אך אינן מספיקות כדי להפחית את הסיכון. השופט מדגיש את ההבדלים בין מקרה זה לבין החלטות קודמות בהן שוחררו נאשמים בתנאים מגבילים. במקרים אלה, לנאשמים לא היה עבר פלילי והם לא היו חלק ממפעל פלילי מתמשך. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והחלטת בית משפט קמא לעצור את המערער עד תום ההליכים מתקבלת. עם זאת, השופט מציין את האפשרות לבקשה עתידית לעיון חוזר בצו המעצר כאשר הוריו של המערער יעברו למקום חדש, מה שעשוי לפתוח פתח להטלת תנאים שונים. השופט גם מדגיש את חשיבותו של משפט מהיר כדי להבטיח שמעצרו של המערער לא יוארך שלא לצורך.