ע"א 8308/22

תקציר

ערכאת הערעור דנה בערעור על תיק חדלות פירעון ודחתה אותו לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, לאחר ששקלה את פסק דינו של בית משפט קמא ואת ההליכים הנלווים אליו. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת הרחב המוקנה בדרך כלל לבתי משפט לחדלות פירעון בשל הבנתם המקצועית במקרים מסוג זה, והדגיש כי ערכאות הערעור מתערבות רק במקרים חריגים בהם ניכר פגם מהותי. במקרה זה, בית המשפט לא מצא פגם כזה. התיק נסב סביב הצעתה של אישה לפדות את זכויותיו של חייב בנכס תמורת כמחצית מההצעה הגבוהה ביותר שהוגשה, למרות מחלוקות על שווי הדירה ומעמדה כדיירת מוגנת, שעשויות להשפיע על האינטרסים של הנושים ועל שווי הנכס. בית משפט קמא אישר הצעה זו, בהתחשב בכך שהיא אפשרה לאישה ולילדיה להישאר בביתם לטווח ארוך, תוך איזון בין האינטרס של החייב לשמור על הכספים שלאחר החוב לבין תביעתו לדמי שימוש. בית משפט קמא קבע כי לאחר ששקל את מכלול הגורמים, הצעתה של האישה בסך 1.6 מיליון ₪ הייתה ראויה. בערעור התייחסו התנגדויות החייב לשוויה הנוכחי של הדירה ולוויתור על זכותו לתבוע דמי שימוש. בית המשפט ציין כי החייב נעתר תחילה לבקשות לעדכון שמאות הנכס, אך לא שילם עבור שירותיו של השמאי, דבר שגורע מתוקף תלונתו הנוכחית. יתר על כן, הפוטנציאל לתביעה מוצלחת של האישה כדיירת מוגנת עלול להפחית עוד יותר את ערך הדירה, ולעלות על כל ערך תביעה שהחייב עשוי לטעון. משכך, מצאה ערכאת הערעור את נימוקיו של בית משפט קמא מבוססים ודחתה את הערעור, תוך שהיא דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע ולא הטילה הוצאות לאור הנסיבות.