ת"א 21838-07-16

תקציר

התובע, שהיה קטין בעת התאונה, תבע את ע'זאל ואבו ראס בגין רשלנות שהובילה לתאונה באתר בנייה בו עבד. התביעה נגד אלמוג, נתבע נוסף, נדחתה מחמת התיישנות. השופט מצא הן את ע'זאל והן את אבו ראס אחראים לתאונה מאחר שלא סיפקו סביבת עבודה בטוחה לתובע, מה שהוביל לנזק בלתי הפיך. ע'זאל, מעסיקו של התובע, היה בעל שליטה על העובדים באתר והיה אחראי על העסקתו הבלתי חוקית כקטין. בינתיים הוטלה על אבו ראס, כקבלן הראשי, החובה לוודא עמידה בתקנות הבטיחות ולספק ציוד מתאים. השופט ייחס 60% מהאחריות לר'זאל ו-40% לאבו ראס. עוד קבע השופט כי לא ניתן להטיל על אלמוג, כיזם המזמין, אחריות לתאונה. בנוסף, דן השופט בהודעת צד ג' שהגיש אבו ראס, בה ביקש שיפוי מע'זאל, אלמוג וחברת הביטוח שלהם, כלל, במסגרת פוליסת ביטוח עבודה קבלנית. עם זאת, השופט דחה את ההודעה וקבע כי הפוליסה אינה כוללת כיסוי לתאונות שבהן מעורבים בני נוער המועסקים שלא כדין. לבסוף קבעה השופטת את נזקי התובע, לרבות נזקים לא ממוניים, סיוע מצדדים שלישיים, הוצאות, אובדן כושר השתכרות עתידי, הפסדי שכר בעבר והפסד הפרשות מעסיק לפנסיה בסך 231,800 ₪. לאחר שקלול התשלומים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, נקבע הפיצוי הסופי על סך של 203,402 ₪. השופט הורה לר'זאל ולאבו ראס לשלם סכום זה, בצירוף שכר טרחת עורכי דין והוצאות, ביחד ולחוד. הודעת הצד השלישי נמחקה ללא הוצאות, וחבות הצדדים חולקה כאמור.