ע"א 1620/04

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור שניתן בבית המשפט המחוזי בנוגע לסכסוך בעסקת כרטיסי אשראי בין ספק לסולק. המערערת, הסולקת, טענה כי נטל ההוכחה מוטל על הספק להוכיח כי המחזיק ביצע את העסקה, מה גם שהמסמך לעסקה מסוימת היה חסר. עוד טענה המערערת כי הספק פעל ברשלנות רבתי, והפר את הסכם הסליקה בכך שביצע עסקאות עם גורם שאינו בעל הכרטיס. מנגד, טען הספק המשיב כי הודיע למנפיק על הכחשת העסקאות על ידי מחזיקי הכרטיס. בית המשפט פסק לטובת המשיב בקובעו כי על פי ההסכם החוזי בין המערערת למשיב, קרי "נספח הזמנת טלפון/הזמנה בדואר", לא ניתן לקבל את עמדת המערערת. בנספח נאמר, כי זכותה של המערערת לסרב לכבד עסקה אם בעל הכרטיס הודיע לה ישירות כי היא מכחישה אותה. בית המשפט פירש זאת כך גם כאשר המנפיק הודיע למערערת על הכחשת מחזיקי הכרטיס. במקרה זה, לעומת זאת, ההודעות שנשלחו על ידי המנפיק לא כללו פירוט מספיק כדי להוות הכחשה תקפה. זאת ועוד, המשיב לא הודה בביצוע העסקאות עם צד שלישי; במקום זאת, הם הציגו ראיות המצביעות על כך שהעסקאות בוצעו על ידי מחזיקי הכרטיסים עצמם. השופט גם בחר להתעלם מטענת המערער בדבר רשלנותו הנטענת של המשיב. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪. השופט א' א' לוי והשופט א' רובינשטיין הסכימו עם פסק הדין.