בש"א 17189/06

תקציר

פסקי הדין עוסקים בשני ערעורים אזרחיים הנוגעים לנכס מסחרי בחדרה. הערעור הראשון, רע"א 17189/06, נסוב סביב זכויות הדיירות המוגנת של חברה שהשכירה את הנכס וחובותיו של המחזיק הנוכחי בנכס, אוליאל, לשלם דמי שכירות ולפנות את המקום. מפרק החברה טען כי החזקתו של אוליאל בנכס אינה תקפה וכי עליו לשלם דמי שכירות לקופת הפירוק ולפנות את הנכס. בית המשפט קבע כי לחברה זכויות שכירות מוגנות וכי תביעתו של אוליאל לנכס אינה תקפה. עוד נקבע כי לאוליאל לא הייתה זכות שעבוד על הנכס וכי מעמדו הוא של נושה בלתי מובטח. לפיכך, הוא נדרש לשלם דמי שימוש לקופת הפירוק ממועד צו הפירוק, תוך שהחברה שמרה על זכויות הדיירות המוגנות שלה. עוד קבע בית המשפט כי יש לפתור את המחלוקת על גובה דמי השימוש באמצעות חוות דעת של שמאי. לבסוף, נקבע כי הצורך של אוליאל ואוסקר סימון לפנות את הנכס יתיישן אם המפרק יגיע להסכם איתם ועם בעלי הנכס, גורדון, בנוגע לסילוק הנכס. הערר השני, רע"א 7279/07, מתייחס לתשלום ארנונה המוטלת על הנכס. עיריית חדרה הגישה תביעה לקביעה מי מהמשיבים צריך לשלם את המסים מאחר וקיים בלבול לגבי זהות בעל הנכס. בית המשפט קבע כי בתקופה שמלפו מינואר 2007 על אוליאל לשאת בארנונה, ואילו החברה תשלם את המסים היחסיים עבור המשרדים שהיא מחזיקה בנכס. עוד קבע בית המשפט כי בעלי המשרדים בנכס יישאו בחלקם בארנונה הקשורה לשטחי המשרדים. בנוסף, נפסק כי על אוליאל לשלם את הארנונה ממועד צו הפירוק ועד ינואר 2007, שכן הוא החזיק בנכס בתקופה זו. העירייה הייתה אדישה אליה הוגדר המשיב כמשלם המסים, כל עוד שולמו המסים.