עב"ל 469/09

תקציר

פסק הדין עוסק בהכרה בירידה בשמיעה ובטינטון כנפגעי עבודה לפי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי. תיקון זה קובע תנאים ספציפיים שיש לעמוד בהם על מנת שליקויים אלה יוכרו. הנושא העיקרי שנדון היה הקשר הסיבתי בין ירידה בשמיעה לבין חשיפה לרעש בעבודה. בית הדין קבע כי די בקשר סיבתי חלקי כדי לקיים את התנאי השני, כלומר ירידה בשמיעה הנובעת בחלקה מחשיפה לרעש במקום העבודה יכולה להיחשב כפגיעה בעבודה. ליקוי השמיעה של המערער באוזן ימין עמד ברף זה, ובכך זיכה אותו כפגיעה בעבודה. באשר לטנטון, הדגיש בית המשפט כי עליו לעמוד בקריטריונים נוספים, ובהם ירידה מתועדת בשמיעה בתדרים גבוהים, תיעוד טנטון לפני הפרישה וריבוי טיפולים רפואיים מתועדים. תביעת המערער לטינטון נדחתה בשל היעדר תיעוד רפואי מספק המעיד על תלונות חוזרות ונשנות או ליקוי לאורך זמן. פסק הדין קיבל את הערעור בחלקו, והכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, אך דחה את הטענה לטינטון תוך הקפדה על עמידה קפדנית בקריטריונים המתועדים להכרה. החלטה זו מדגישה את חשיבותו של תיעוד רפואי יסודי ואת הניואנסים המשפטיים בהבחנה בין ליקויים הקשורים לעבודה ושאינם קשורים זה לזה.