עת"מ 62290-11-14

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את העתירה משום שהיא חסרת שחר, מוגבלת בזמן, והוגשה בשיהוי. זאת ועוד, התביעה להשבת המקרקעין הנדונים תביא להתעשרות שלא כדין של העותרים על חשבון הציבור. הקרקע שבמחלוקת לא הופקעה אלא הועברה לנציב העליון מרצון על ידי קודמיהם של העותרים במסגרת הליך פרצלציה. לפיכך, סעיף 195 לחוק התכנון והבניה, המתייחס לרכישה חוזרת של קרקע בעקבות שינוי ייעוד, אינו חל. גם אם בית המשפט היה קובע כי הקרקע הופקעה, עדיין העתירה אינה סבירה משום שמגבלת 25 השנים לתביעות הקבועה בפקודת הקרקעות תהפוך את התביעה למיושנת. בנוסף, הדגיש המשיב כי העותרים לא הביאו ראיות מספיקות לתוקפן של התכניות עליהן מתבססת טענתם. בית המשפט מצא כי קודמיהם של העותרים לא העבירו את הקרקע מרצונם החופשי, אלא עשו זאת בהסכמה כפויה, שכן ההעברה שירתה מטרה ציבורית שהותוותה בתב"עות קיימות. לפיכך חל סעיף 195 לחוק התכנון והבניה, המקנה לבעלי הקרקע המקוריים או ליורשיהם לרכוש מחדש את הקרקע עם שינוי ייעודה. עוד קבע בית המשפט כי תביעת העותרים אינה קצובה בזמן, שכן המשיבה לא מילאה את חובתה החוקית להודיע לעותרים על זכותם לרכוש מחדש את הקרקע. כמו כן, תקופת ההתיישנות בת 25 השנים הקבועה בפקודת המקרקעין אינה חלה על הפקעות לפי חוק התכנון והבניה. מכאן, שהעתירה לא הייתה מוקדמת מדי, ונדחו טענות המשיב בדבר היעדר הודעה על ההפקעה והצורך לצרף גורמים נוספים. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת העותרים, והורה כי תינתן להם הזכות לרכוש מהמשיב את הקרקע שבמחלוקת, תוך שייפסקו להם הוצאות.