ע"נ 56336-07-18

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותו ויישומו של חוק הנכות ביחס לערעור להכרה בטרשת נפוצה כמחלה הקשורה לשירות. נטל ההוכחה מוטל על המבקש, אשר עליו להוכיח קשר סיבתי בין מחלתו לבין שירותו הצבאי. אמנם אין אסכולה רפואית מבוססת הקושרת בין לחץ להתפרצות טרשת נפוצה, אך הספרות הרפואית והפסיקה האחרונות הכירו בקשר אפשרי בין מצבי לחץ להישנות המחלה. המבקש, שסבל מטרשת נפוצה, פנה בבקשה להכיר במחלתו כקשורה לשירות, בטענה שאירועים מלחיצים במהלך שירותו הצבאי גרמו להתפרצות המחלה. ועדת הערר הכירה בקיומם של מצבי לחץ בשירותו הצבאי של המבקש ומצאה את עדותו אמינה. עם זאת, מאחר שהמחלה כבר ביטאה תסמינים ראשוניים לפני האירועים המלחיצים, הוועדה לא קיבלה את הטענה בדבר קשר סיבתי בין השירות לבין הופעת טרשת נפוצה. תחת זאת, הוועדה קיבלה חלקית את הערר, והכירה במחלתו של המבקש כהחמרה במצבו בשיעור של 50%. ההחלטה התבססה על ההידרדרות הקלינית במצבו הבריאותי של הפונה לאחר האירועים המלחיצים ועל סמיכות הזמן בין האירועים לבין ההתקף הראשון עם תסמינים משמעותיים. הוועדה הדגישה כי יש לפרש את חוק הנכות בנדיבות וקבעה כי הכרה חלקית במחלתו של המבקש היא תוצאה מידתית. למבקש נפסקו הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.