עמ"נ 60062-02-16

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סמכותו של שר הפנים להעניק אזרחות לבני זוג של אזרחי ישראל, כמפורט בסעיף 7 לחוק האזרחות. לשר שיקול דעת משמעותי בעניין זה, אך הדבר אינו מוחלט ונתון לביקורת שיפוטית. כאשר מסתיים קשר זוגי שטרם הושלם "התהליך המדורג" לקבלת אזרחות, מופעל "הליך אלמנות". הליך זה מחייב את בן הזוג הזר לעמוד בארבעה תנאים הנוגעים לכנות הקשר ומשכו, ולאחר מכן בקשתו נבחנת על ידי ועדה בין-משרדית. לבית המשפט יש סמכות לבקר החלטות אלה. במקרה זה מצאה השופטת כי משרד הפנים פעל באופן בלתי סביר ושגה בשיקול דעתו כלפי המערערת, שנישואיה לאזרחית ישראלית נמשכו כ-15 שנה. בשל פגמים אלה, אותם פירטה השופטת בהחלטה קודמת, לא קיבלה המערערת את רישיון ישיבת הקבע שלה. השופט קבע כי יש לראות במערער כמי שהשלים את ההליך המדורג ובכך קיבל רישיון לישיבת קבע. החלטה זו התקבלה למען ההגינות והצדק השלטוני, מה גם שהמערערת עברה גיור רפורמי טרם שלילת מעמדה. השופט דחה גם את טענות המשיב בדבר היעדר סמכות שיפוט וזיקתו של המערער לישראל. כמו כן, השופט הורה למשרד הפנים להנפיק למערערת רישיון לישיבת קבע ולשלם לה הוצאות בסך 15,000 ₪. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, והפיקדון יוחזר למערערת באמצעות עורך דינה.