ת"א 30842-09-16

תקציר

התובע והנתבע מצויים בסכסוך משפטי ממושך בעניין מקרקעין הנוגע לפרויקט פינוי בינוי. התובע תבע תחילה את הנתבעת על סירובה לחתום על חוזה פינוי-בינוי, אך בית המשפט דחה את התביעה, מה שהוביל לתביעה הנוכחית. הסוגיה המרכזית היא חובת הנתבע לחתום על חוזה המעגן את התחייבות התובע לשדרג את דירת הנתבע, כפי שפירש בית המשפט בפסק דין קודם. הנתבע טען כי פסק הדין הקודם היווה מעשה של בית המשפט, שמנע מהתובע להגיש את התביעה שוב. עם זאת, השופטת חלקה על כך, וקבעה כי הפיטורים מהווים "שלילה כפולה" ואינם פוגעים בזכותה של התובעת לאכוף את החוזה. יתרה מכך, הדגישה השופטת כי הצהרת הנתבעת בהליך הקודם חייבה אותה לחתום על ההסכם. פסק הדין קיבל את טענת התובע, בכפוף למספר תנאים. על הנתבע לחתום על חוזה הפינוי-בינוי תוך חמישה ימים מיום הצגת פסק הדין לבאי כוח הצדדים. אם היא לא תעשה זאת, בא כוח התובעת יוכל לחתום בשמה. לנתבע מוקנית זכות ערעור על פסק הדין הקודם, והתובע מסכים שלא למכור דירה אחרת המתאימה לטענות הנתבע בתקופת הערעור. עוד קובע פסק הדין כי התחייבות התובע לשדרג את דירת הנתבע תישאר על כנה ללא קשר לתוצאת הערעור. יש לציין כי השופטת לא פסקה הוצאות לאף אחד מהצדדים בשל השיהוי של התובע בחתימה על מסמכים ברורים וחוסר תום הלב לכאורה של הנתבע. פסק דין זה מאפשר לצדדים לברר את הסוגיה שבמחלוקת בנוגע לחובות השדרוג באמצעות ערעור תוך שמירה על לוח הזמנים של הפרויקט.