ת"א 1282/09

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של הסכם בין מנהל בית ספר לבין נציג אגודת מצפה ישראל, שנועד לשכור כיתה בבית ספר יסודי ממלכתי המנוהל על ידי משרד החינוך לפעילות העמותה. הדיון נסוב סביב שתי סוגיות עיקריות: הראשונה, האם ההסכם נכנס לתוקף או בוטל כדין; ושנית, האם סירובם של הנתבעים להשכיר את הכיתה לאגודה פוגע בזכויות היסוד של העמותה. פסק הדין קובע כי ההסכם בטל משני טעמים. ראשית, הוא הכיל תנאי השעיה שלא התקיים. התנאי קבע כי תחילת הפעילות מותנית בקבלת היתר הפעלה ממשרד החינוך, שלא התקבל. שנית, בית המשפט מצא כי האגודה הונתה את מנהל בית הספר בכך שלא גילתה כי היא מייצגת את קהילת עדי־יהוה וכי מטרת ההשכרה הייתה לפעילות דתית. אי הגילוי היווה הפרה של חובת הגילוי והטעיית המזמין, המצדיק את ביטול ההסכם. באשר לסוגיית זכויות היסוד מצא בית המשפט כי סירובם של הנתבעים להשכיר את הכיתה לעמותה לא פגע בזכויות העמותה. בית המשפט קבע כי זכויותיהם של קטינים המשתמשים במתקני בית הספר בשעות שבהן ביקשה האגודה להשתמש בכיתה גוברות על זכויותיה של האגודה לחופש דת ופולחן. בית המשפט הדגיש את האופי המיסיונרי של פעילות האגודה ואת הסיכון בחשיפת קטינים לפעילויות אלה, ניסיונות פוטנציאליים להמיר את דתם ואף תגובות אלימות אפשריות כלפי חברי העמותה. ערכיהם של עדי־יהוה, לרבות אי־השתתפות בבחירות, מלחמות וטקסים ממלכתיים, נמצאו גם הם כסותרים את מטרות החינוך הממלכתי ואת אופיו של בית הספר, שבו למדו תלמידים יהודים. כמו כן, נקבע בפסק הדין כי החוקים הקיימים המגבילים את זכויות האגודה לקיים פולחן בבתי הספר קדמו לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולכן פסקת ההגבלה לא חלה במקרה זה. עוד קבע בית המשפט כי חוק איסור הפליה אינו רואה במעשי הנתבעים מפלים, שכן הם מתחייבים מאופיו של בית הספר ותלמידיו. בסופו של דבר פסק השופט לטובת הנתבעים וקבע כי ההסכם בטל וכי לנתבעים זכות לסרב להשכיר את הכיתה לאגודה. האגודה חויבה לשלם לנתבעים הוצאות, כולל שכר טרחת עורכי דין.