ע"ע 44352-06-21

תקציר

התיק נסוב סביב כשירותו של המערער להתמנות ולשמש כמנהל עבודה לעבודות בניה. המערער טען כי הוא בעל הכישורים הנדרשים, לאחר שסיים קורס ובעל ניסיון של שנים בתחום. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערער לא הביא ראיות מספיקות לכך שעמד בדרישות הקבועות בתקנה 3 לפקודת הבטיחות בעבודה ובהוראת המעבר. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי אין די באישורו ובניסיונו של המערער כדי להוות "מינוי בפועל" כנדרש בחוק. זאת ועוד, בית המשפט פירש את המסגרת הרגולטורית ומצא כי הקורס אותו סיימה המערערת אינו שווה ערך למסלול הנזכר בתקנה 3(א)(1). שינוי היקף הקורס לא נחשב לתחולה רטרואקטיבית של החוק, שכן המערער לא מונה כדין כמנהל עבודה קודם לכן. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות המערערת בדבר סמכותו של המפקח הראשי לפטור אנשים מדרישות מסוימות, וקבע כי סמכויותיו של המפקח הראשי הופעלו באופן סביר. בסופו של דבר, הערעור נדחה, אם כי ללא הוצאות, שכן השאלות המקדמיות שהועלו במהלך ההליך הצדיקו בירור. בית הדין הדגיש את חשיבות הבטיחות בעבודה ואת חירותה של המערערת לעסוק בעיסוק, אך חוסר שקידתה של המערערת ותקנות הבטיחות הסבירות גברו על שיקולים אלה.