ע"א 546/63

תקציר

תיק פ.י.ט בע"מ נ' חנה אסטליין סובב סביב סכסוך כספי שעניינו שטרות לא חתומים. המשיבה, פ.י.ת בע"מ, תבעה את המערערת, חנה אסטליין, בטענה כי חתמה על שישה שטרות כערבה. עם זאת, אסטליין טענה כי היא חתמה על השטרות כמפלגה מרכזית. השטרות נמסרו על ידי מכניקה ושות' בע"מ לפ.י.ט בע"מ, וחתימתה של אסטליין הופיעה לצד חתימתה של מכניקה על פני השטרות. מאחר שבשטרות לא הופיע הביטוי "בון פור אוסל" או כל אינדיקציה דומה לערבות, נטל ההוכחה היה מוטל על פ.י.ט. להוכיח כי אסטליין התכוונה לחתום כערבה. במהלך המשפט הציגו הצדדים עדויות סותרות בנוגע לנסיבות שהובילו לחתימתה של אסטליין. בית המשפט המחוזי פסק לטובת פ.י.ט, והורה לאסטליין לשלם את סכום הקרן בצירוף ריבית. אסטליין ערערה על החלטה זו. בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן על ידי השופט הלוי ואושר על ידי השופטים זוסמן ואולשן, קיבל את הערעור. בית המשפט קבע, כי חתימה בלבד על שטר אינה מהווה ערובה כהגדרתה בסעיף 57 לפקודת השטרות. גם אם אסטליין התכוונה לתת ערבות, היעדר הביטוי הנדרש הפך את הערבות לחסרת תוקף. יתר על כן, הנסיבות לא הוכיחו די הצורך את כוונתה לחתום כערבה. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי אחריותה של אסטליין נופלת תחת סעיף 56 לפקודת השטרות, המטיל חובות על חותמים ללא כל עילת התחייבות אחרת. כתוצאה מכך, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל, ותביעתה של פ.י.ט נדחתה, והותירה אותם אחראים להוצאות המשפט והערעור של אסטליין, לרבות שכר טרחת עורך דין.