ע"א 782/80

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי דין חלוקת הנכסים בין בני זוג חל על המקרה, למרות היעדר שלום והרמוניה בנישואין. חלוקת הנכסים, לדברי השופט, אינה תלויה בדו-קיום בשלום אלא במערכת של חלוקת תפקידים ומאמץ משותף, המאחדת משאבים. חזקת הכוונה לחלוק ניתנת לסתירה על ידי ראיות לכוונה אחרת. במקרה זה, בית המשפט מצא כי שיתוף הנכסים נפסק בשנת 1970, ולכן רק נכסים שנרכשו לפני מועד זה נחשבים לרכוש משותף, למעט כמה החרגות. ההחרגות כוללות מניות בחברת "קום", חנות ביפו ורכוש שירשה האישה, שכן הנסיבות מצביעות על כוונה ברורה להדיר אותם מהנכסים המשותפים. ערעוריהן של האישה, שביקשה להרחיב את הנכסים המשותפים כך שיכללו גם את החנות ומחצית מרכושו של הבעל, והן של הבעל, שביקש חלוקה שווה של כל הנכסים, נדחו בשל היעדר ראיות התומכות בהם. פסק הדין מדגיש כי קביעת הנכסים המשותפים תלויה בעובדות ואל לו לבית המשפט להתערב בממצאיו של בית משפט קמא בדבר אומד דעתם של בני הזוג, שכן קיים להם יסוד סביר.