ע"א 21641-10-14

תקציר

הסעיף דן בתיק ערעור אזרחי בו טען המערער כנגד שטר המשיב על יסוד מזכר דברים ביניהם. הפסקה פותחת בקביעה כי יש לקבל את הערעור ולקבל את טענת שטר המערער. זאת, משום שבית משפט קמא טעה מספר פעמים בפסק דינו. ראשית, היא פירשה באופן שגוי סעיף בהסכם, מה שהוביל לפרשנות שגויה של כוונות הצדדים. שנית, היא לא הכירה בכך שהתשלום הראשון בסך 500 אלף שקל לא היה מותנה, ואילו התשלום השני והשלישי היו. שלישית, הראיות הראו כי המשיבה היא זו שסיכלה את העסקה, ולכן לא יכלה לטעון כי המערערת לא קיימה את חלקה בהסכם. זאת ועוד, שגה בית המשפט בכך שלא הכיר בכך שהשיק המדובר הוצא בשל היעדר כיסוי, דבר המצביע על כך שהמשיב לא סבר באמת ובתמים שהמערערת אינה זכאית לתשלום. עוד מוזכר בפסקה כי מסקנתו של בית משפט קמא כי השיק לא ניתן בגין החזר השקעתו של המערער התבססה על פרשנות שגויה של זיכרון הדברים בהסכם. לבסוף, הסעיף מאשר כי הערעור מתקבל, פסק דינו של בית משפט קמא מתבטל, והמשיב נדרש לשלם את הוצאות המשפט של המערער, תוך החזרת הפיקדון שהפקיד המערער במהלך הליך הערעור.