LawMate
התחברותהרשמה חינם
פסיקה

ת"פ 46874-01-12

גזר דין מחוזי תל אביב

📋
מספר הליך46874-01-12
📂
סוג הליךת"פ
📅
תאריך1 ביוני 2013
🏛️
בית משפטמחוזי
📍
מחוזתל אביב
⚖️
סוג החלטהגזר דין
👥
צדדיםמדינת ישראל נ. מוחמד אל עיסאוי
👨‍⚖️
שופטיםיהודית אמסטרדם

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של גזר הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **פתח דבר והסדר טיעון:** התיק עוסק במדינת ישראל נגד נאשם 1 (מוחמד אל עיסאוי) ונאשם 3 (עבדאללה אלמחאריק), שעניינו הסתיים, ושני נאשמים נוספים. ההליך הגיע לכדי גזר דין לגבי הנאשם הראשון ופסק דין לגבי הנאשם השלישי. * **נאשם 1:** הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תקיפה לשם גניבה (סעיף 381(א)(2) לחוק העונשין). * **נאשם 3:** הורשע בסיוע לתקיפה לשם גניבה (סעיף 381(א)(2) + 31 לחוק העונשין). במסגרת הסדר הטיעון, תוקן כתב האישום המקורי, כאשר עבירת קשירת קשר לביצוע פשע נמחקה ועבירת השוד הומרה לתקיפה לשם גניבה. הוסכם גם כי יתקבל תסקיר שירות המבחן לגבי שני הנאשמים. **הסדר הטיעון והתקווה לשיקום:** * **נאשם 1:** הוסכם כי אם יתקבל תסקיר חיובי (כולל נטילת אחריות, הבעת חרטה והיעדר תיקים חדשים), תעתור התביעה לעונש של עבודות שירות, קנס ופיצוי. במקרה של תסקיר לא חיובי, הטיעונים לעונש יהיו חופשיים. * **נאשם 3:** הסכימה התביעה כי שירות המבחן יבחן את האפשרות לאי-הרשעתו, אם כי התביעה עתרה להרשעתו. אם יתקבל תסקיר חיובי, תעתור התביעה לעונש של עבודות שירות, קנס ופיצוי. **ניתוח תסקירי שירות המבחן והראיות לעונש:** * **נאשם 1:** התסקיר הצביע על ילדות בתנאי עזובה, נשירה מלימודים, והתחלת עבודה מוקדמת. נאשם 1 לא נטל אחריות ולא גילה מודעות לבעייתיות בהתנהגותו, אך קצינת המבחן התרשמה שאין לו קווי עבריינות מגובשים וכי הוא מגלה מוטיבציה לשינוי. ההמלצה הייתה למאסר בעבודות שירות, מחשש שהרשעתו בפועל תביא להתדרדרותו. * **נאשם 3:** התסקיר הראשון ציין כי הנאשם נוטה להשליך אחריות על שותפו, וכי תיאור חלקו בעבירה היה בעייתי. קצינת המבחן התקשתה להמליץ על אי-הרשעתו בשל אי-נטילת אחריות. לאחר פנייה נוספת לשירות המבחן, הובעה נזקקות טיפולית, אך גם חשש כי ההסכמה לטיפול נובעת מרצון להיטיב את מצבו המשפטי בלבד. התסקיר המשלים האחרון הצביע על קשיי יציבות תעסוקתית וקושי להתאים ציפיות ליכולות. ההמלצה הייתה לצו מבחן לשנה, רק אם יתחייב לשיתוף פעולה טיפולי. **ראיות ההגנה לגבי נאשם 3:** הוצגו עדויות אופי מרשימות לגבי נאשם 3, שתיארו אותו כאדם בעל תכונות חיוביות, הישגים לימודיים מרשימים (אף ששימש כמורה), יוזמה עסקית, ומחויבות משפחתית. העדים הדגישו את נסיבות חייו הקשות ואת האחריות שנטל על עצמו. **טיעוני הצדדים לעונש:** * **המאשימה:** עתרה לגבי נאשם 1 לעונש של שישה חודשי מאסר בעבודות שירות, קנס ופיצוי, תוך הדגשת העובדה שהתסקיר אינו חיובי והנאשם לא נטל אחריות. לגבי נאשם 3, עתרה למאסר על תנאי, קנס ופיצוי, אך הדגישה כי אין מקום לביטול הרשעתו. המאשימה הפנתה לפסיקה הדוגלת בהרשעה במקרים של שימוש באלימות. * **ההגנה (נאשם 1):** עתרה למאסר על תנאי, תוך הדגשת שינוי אורחות החיים של הנאשם. * **ההגנה (נאשם 3):** טענה כי הנאשם נטל אחריות, הדגישה את נסיבות חייו הקשות, גילו הצעיר, והפנתה לפסיקה שנמנעה מהרשעת קטינים ובגירים צעירים משיקולי שיקום. **דיון והחלטות בית המשפט:** * **עקרונות כלליים:** בית המשפט הדגיש את חומרת העבירה של תקיפה לשם גניבה, את הפגיעה בקורבנות, ואת הצורך בהרתעה. הוא הכיר בקשיים הראייתיים שהובילו להסדר הטיעון. * **כבוד להסדרי טיעון:** בית המשפט נטה לכבד את הסדרי הטיעון, למעט במקרים חריגים בהם העונש חורג באופן בלתי סביר מהאינטרס הציבורי. במקרה זה, הוחלט לכבד את ההסדר בשל הקשיים הראייתיים. * **הרתעה ואינטרס ציבורי:** בית המשפט שקל את הצורך בהעברת מסר הרתעתי לציבור העבריינים הפוטנציאליים, ואת הצורך להגן על קורבנות העבירה. **גזר דין בעניינו של נאשם 1:** * **עונש מאסר בפועל:** הוטלו שלושה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, במקום מאסר על תנאי בלבד, על מנת שלא לנתק את הנאשם ממעגל העבודה לתקופה ארוכה, ובהתאם להמלצת שירות המבחן. * **מאסר על תנאי:** 18 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים. * **פיקוח שירות המבחן:** שנה, נוכח מוטיבציית הנאשם לשינוי. * **קנס ופיצוי:** קנס בסך 2,000 ₪ ופיצוי למתלוננת בסך 1,000 ₪. **החלטה בעניינו של נאשם 3 - ביטול הרשעה:** * **הכלל והחריג:** בית המשפט הדגיש את הכלל לפיו נאשם שהורשע בדין יימצא אשם, אך הכיר באפשרות, במקרים חריגים, לסטות מהכלל ולהימנע מהרשעה, במיוחד כאשר קיים חוסר איזון נוקב בין האינטרס הציבורי באכיפת הדין לבין הפגיעה הצפויה לנאשם מההרשעה. * **שיקולים להימנעות מהרשעה:** נדונו שיקולים כמו טובת השיקום, טיב המעשים וחומרתם, סיכון לחזרה על עבירות, השפעת ההרשעה על הנאשם, ומידת הפגיעה באחרים. * **הבחנה בין קטין לבגיר:** הודגש כי לגבי קטינים, ניתן משקל יתר לנסיבותיו האישיות, לגיל, לנזק הצפוי, ולאפשרויות הטיפול והשיקום, והנכונות לסטות מהרשעה נדירה פחות מאשר ביחס לבגיר. * **יישום בעניינו של נאשם 3:** בית המשפט מצא כי נאשם 3, למרות היותו בגיר בעת ביצוע העבירה (בן 18), ניצב בפני נסיבות חיים קשות, הפגין יכולות אישיות מרשימות, נטל אחריות משפחתית, והפגין הישגים לימודיים ויוזמה. חלקו בעבירה תואר כשולי. * **השפעת ההרשעה:** בית המשפט הכיר בכך שהרשעה עלולה להוות אבן נגף בדרכו העתידית של הנאשם, הן בלימודים אקדמיים (משפטים) והן בתעסוקה הדורשת תעודת יושר. * **החלטה:** לאור כל האמור, ולאחר ששוכנע כי הנאשם הפנים את חומרת האירוע ולמד את לקחו, הוחלט לבטל את הרשעתו של נאשם 3. * **עונש חלופי:** במקום הרשעה, הוטלו על נאשם 3 פיקוח שירות המבחן למשך 12 חודשים וביצוע עבודות שירות (של"צ) על פי תוכנית שתוגש. כמו כן, נקבע פיצוי למתלוננת בסך 1,000 ₪. **חידושים ועקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **שיקול דעת שיפוטי בהסדרי טיעון:** בית המשפט הדגיש את גישתו לכבד הסדרי טיעון, אך שומר על זכותו להתערב במקרים חריגים, תוך איזון בין האינטרס הציבורי לבין שיקולי הענישה. 2. **גמישות בענישה - עבודות שירות:** במקום מאסר בפועל, הוטלו עבודות שירות על נאשם 1, תוך שקלול התסקיר, המוטיבציה לשינוי, והצורך למנוע ניתוק ממעגל העבודה. 3. **אי-הרשעה ככלי שיקומי:** ההחלטה לבטל את הרשעתו של נאשם 3 מהווה דוגמה לשימוש בכלי של אי-הרשעה, כאשר בית המשפט מאזן בין חומרת העבירה, אחריותו הפלילית, לבין נסיבותיו האישיות הייחודיות של הנאשם, שיקומו הפוטנציאלי, וההשלכות מרחיקות הלכת של הרשעה על עתידו. 4. **הבחנה בין קטין לבגיר (גם במעבר):** למרות שהעבירה בוצעה סמוך לגיל 18, בית המשפט יישם את העקרונות הנוגעים לקטינים, תוך מתן משקל יתר לנסיבות האישיות, על מנת להבטיח את שיקומו של הנאשם. 5. **הערכת מהימנות התסקיר והמלצותיו:** בית המשפט ניתח את תסקירי שירות המבחן, תוך הכרה במגבלותיהם (כמו הקושי של קצינת המבחן להמליץ על אי-הרשעה בעניינו של נאשם 3) אך גם התחשבות בהם ככלי עזר לקבלת החלטה מושכלת. 6. **חשיבות עדויות האופי:** העדויות שהוגשו בעניינו של נאשם 3 שיחקו תפקיד משמעותי בהחלטה לבטל את הרשעתו, והציגו תמונה חיובית של הנאשם, המנוגדת לחומרת העבירה. 7. **אבחנה בין נאשמים:** בית המשפט ביצע אבחנה ברורה בין מעשיו של נאשם 1 (ה"רוח החיה" והמבצע העיקרי) לבין חלקו ה"שולי" של נאשם 3, מה שהוביל לענישה שונה באופן מהותי.

חקיקה מקושרת

חוק העונשין

ת"פ 46874-01-12 מדינת ישראל נ. מוחמד אל עיסאוי, מחוזי (1.6.2013)

LawMate

עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?

הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.

התחילו בחינםהתחברות

© 2026 LawMate · הדור הבא של העבודה המשפטית