ת"ק 21277-10-21

תקציר

פסק דין זה דן בתנאים בהם יכול לקוח לנתק באופן חד צדדי את יחסיו עם עורך דינו וההשלכות שיש לכך על תשלומי שכר הטרחה. היחסים בין עורך דין ללקוח הם חוזיים, והלקוח רשאי לסיים אותם בכל עת אלא אם כן קיים הסכם מפורש הקובע אחרת. בית המשפט מבהיר את ההשלכות של סיום כזה על התחייבויותיו הכספיות של הלקוח, תוך הבחנה בין מקרים בהם הלקוח שילם את מלוא הסכום לבין מקרים בהם לא. בתרחיש האחרון, בית המשפט קובע האם שכר הטרחה שכבר שולם הוא סביר ומידתי לעבודה שהושלמה, במיוחד כאשר הלקוח מחליף את עורך הדין באחר. נטל ההוכחה לקביעת שכר טרחה הולם מוטל על עורך הדין. בית המשפט בוחן את פרטי המקרה, לרבות הסכמי שכר הטרחה, העבודה שהושלמה והתשלומים שבוצעו. מסקנתה היא כי חוסר שביעות רצונו של התובע מתפקודו וזמינותו של עורך הדין הנתבע אינו מצדיק את ביטול החוזה ודרישת השבה מלאה, מה גם שלא הוכחה רשלנותו או הטעיתו של עורך הדין. זאת ועוד, בית המשפט מציין כי טענת התובע בדבר טעות או הטעיה אינה עובדתית או משפטית ואינה מצדיקה ביטול חוזה. היא מדגישה כי טעויות טקטיות או הבדלים בשיקול הדעת אינם מהווים רשלנות או הטעיה מצד עורך הדין. מאחר שהתובע לא עמד בעילות ביטול החוזה לפי חוק החוזים, קובע בית המשפט כי שכר הטרחה שכבר שולם הוא סביר ואין להחזירו. לפיכך, התביעה להשבה מלאה נדחית, והתובע נדרש לשלם לנתבע סכום סמלי עבור הדיונים שנכחו בהם. בית המשפט אף מעניק לתובע רשות ערעור על החלטה זו בבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.