ת"א 54793-12-21

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב ליקויי בניה בדירה שנרכשה על ידי התובעים מהנתבע. לאחר בדיקות שבוצעו על ידי מומחה שמונה על ידי בית המשפט, נמצאו בדירה ליקויים רבים, בעיקר ליקויי רטיבות משמעותיים. הנתבע חויב לתקן ליקויים אלה, והצדדים הסכימו על הסדר פרוצדורלי לגישור. הנתבעת ביצעה את התיקונים הנדרשים תחת פיקוחו של המומחה, אך נותרו כמה פגמים. הסוגיה העיקרית שהתלבטה הייתה האם הנתבע מילא נכונה אחר הוראות בית המשפט לתיקון ליקויים אלה. התובעים טענו כי נגרמו להם ושומרים לעצמם את הזכות לתבוע פיצויים נוספים. מנגד, הנתבעים טענו כי מילאו את חובותיהם וכי התובעים אינם זכאים לסעד נוסף, מלבד תיקון יתר הפגמים. בית המשפט פסק לטובת התובעים, בקובעו כי במאזן ההסתברויות לא טופלו חלק מהליקויים, והורה לנתבעת לשאת בעלויות התיקון, בסך 2,925 ₪. התובעים ביקשו גם פיצוי בגין עוגמת נפש, אובדן ימי עבודה ועלויות דיור חלופי. השופטת פסקה לתובעים פיצויים לא ממוניים בסך 18,000 ₪, וקבעה כי הליקויים פגעו בהנאתם מהדירה וגרמו להם טרחה ומטרד. עם זאת, השופטת ציינה כי הנתבעת לא התנערה מחובתה לתקן את הפגמים ושיתפה פעולה בהליך. באשר לתביעת התובעים בגין אובדן ימי עבודה, קבעה השופטת כי היא לא הוכחה ולכן אינה יכולה להצדיק פיצוי עצמאי. בנוסף, ביקשו התובעים להאריך את תקופת האחריות, אך השופטת דחתה טענה זו וראתה בכך טענה חדשה שהועלתה בסיכומים והרחבה בלתי מותרת של טענות התובעים. בסך הכל חויבה השופטת בנתבעת לשלם לתובעים סך של 20,925 ₪, סכום הכולל את עלות תיקון יתר הליקויים ונזקי עוגמת נפש. כמו כן נפסקו לתובעים 18,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות בגין שכר טרחת המומחה, בתנאי שיגישו קבלות. השופטת סיימה את דבריה באישור זכות הערעור והדגישה כי ההחלטה ניתנה בהיעדר הצדדים.