עת"מ 40962-11-11

תקציר

העותרת, דיירת בדיור הציבורי, הגישה עתירה לערער על החלטת המשיבים - משרד הבינוי והשיכון ורשות הדיור הציבורי - המונעת ממנה לרכוש את דירתה. לטענתה, ההחלטה הייתה בלתי סבירה, נעדרת הנמקה, וכי המשיבים חרגו ממתחם הסבירות בכך ששללו ממנה את הזכות לרכוש את הדירה ששכרה. ההחלטה התבססה על "תחקיר סביבתי" שטיבו וממצאיו אינם ברורים, מה שהוביל את המשיבים למסקנה כי העותרת נטשה את דירתה. יתר על כן, לא ניתנה לעותרת הזדמנות נאותה לטעון את טענותיה או שימוע אפקטיבי לערעור על ההחלטה. בית המשפט מצא טעם בטענות העותר. בית המשפט קבע כי ההחלטה אינה סבירה שכן היא מבוססת על שמועות בלתי מבוססות ונעדרת תשתית ראייתית ראויה. זאת ועוד, המשיבים לא ניהלו הליך מינהלי תקין, ומנעו מהעותרת שימוע הוגן ואת האפשרות להציג את ראיותיה. בית המשפט הדגיש כי זכויותיה של העותרת לרכוש רכוש ולחיות בכבוד בדירתה נפגעו. בנוסף, היא דחתה את טענת המשיבים כי העתירה הוגשה בשיהוי בלתי מוצדק, וקבעה כי מעשיה של העותרת לא הצביעו על ויתור על זכויותיה וכי לא חל שיהוי אובייקטיבי. בנסיבות אלה נעתר בית המשפט לעתירה, ביטל את החלטת המשיבים וקבע כי העותרת זכאית להשתתף בפעולות עתידיות לרכישת דיור ציבורי. המשיבים חויבו לשאת בהוצאות העתירה, לרבות שכר טרחת עורך דינו של העותר.