תפ"ח 3576-12-08

תקציר

הכרעת הדין דנה בזיהוי הנאשם כמבצע עבירת ניסיון הרצח. השופט בוחן בקפידה שני מצבים: היכרות מוקדמת עם העד וזיהוי על ידי עד האירוע. במקרה זה, הראיות מלמדות כי הייתה היכרות מוקדמת בין המתלונן לבין הנאשם, מה שהופך את זיהויו של הראשון כיורה לאמין. השופט בוחן גם את מהימנותם של מספר עדים ומוצא את גרסת המתלונן לאירועים משכנעת. באשר ליסוד הנפשי של האישום בניסיון רצח, השופט קובע כי הירי נעשה בכוונה להרוג את המתלונן. השימוש באקדח, תכנון הפשע ואופי הירי מעידים כולם על כוונת הנאשם להרוג. גם אם הנאשם לא היה היורה, השופט קובע שהוא עדיין נושא באחריות פלילית לפי דיני השותפויות. השופט בוחן גם את עבירת קשירת הקשר לביצוע פשע וקובע כי הצטברות הראיות – תכנון, פעולות הכנה ופעולות לאחר הירי – מוכיחה מעבר לספק סביר כי הנאשם קשר קשר עם אחרים לביצוע פשע אלים. השופט מציע להרשיע את הנאשם באישום הראשון של ניסיון רצח אך לזכות אותו מהאישום השני הנוגע להחזקת רימוני הלם, שכן האישום השני אינו נתמך בראיות מספיקות. יתר השופטים מסכימים עם הקביעות והמסקנות העובדתיות, שהובילו להחלטה להרשיע את הנאשם באישום הראשון ולזכות אותו מהאישום השני.