עב"ל 25107-04-22

תקציר

לאחר בחינה מקיפה של הראיות והטענות, החליט בית המשפט לדחות את הערעור בעניין חישוב דמי האבטלה. במרכז ההחלטה עמדה פרשנותם של סעיפי חוק הביטוח הלאומי הנוגעים לניכוי הכנסה בעת אבטלה. מערכת ביטוח האבטלה, שהוקמה כדי לתמוך במובטלים זמניים תוך שמירה על כבוד ולא רק קיום מינימלי, עמדה בפני בחינה קפדנית כאשר היא מיושמת על אנשים בעלי זרם הכנסה כפול, כגון שכירים המשתכרים גם כעצמאים. המערער טען כי הכנסתו כעצמאי אינה אמורה להשפיע על דמי האבטלה המתקבלים מהכנסתו מעבודה, וטען כי הניכוי גרם לקיפוח מופרז בהשוואה לשכירים ממספר עבודות בלבד. עם זאת, בית המשפט אישר את הפרשנות הקיימת, ומצא כי החוק אינו תומך בפרשנותו של המערער. הוא הדגיש כי דמי אבטלה נועדו להחליף הכנסה שאבדה עקב אבטלה תוך הבטחת המשך היותו של הפרט מחפש עבודה פעיל. ניכויים מהטבות אלה מתייחסים לכל הכנסה אחרת במהלך האבטלה, מה שעשוי להפחית את פיצויי היתר. למרות ההתנגדות שהצביעה על פער חקיקתי המחייב רפורמה שתתאים לתרחישי הכנסה מורכבים כמו זה של המערערת, הרוב לא מצא ליקוי כזה וטען כי השינויים צריכים לבוא מהתערבות חקיקתית ולא שיפוטית. כך, למרות שהכיר באי השוויון שהוצג במקרים מסוימים, הגיע בית המשפט למסקנה כי המסגרת המשפטית הנוכחית אינה מאפשרת את ההתאמות המבוקשות על ידי המערערת.