עת"מ 21642-11-20

תקציר

השופט שקל את הטיעונים שהציגו הצדדים והגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה. ראשית, התייחס השופט לטענת העותר כי המשיבים לא הגישו תשובה לעתירה, אשר נדחתה מאחר שהתצהיר תואם את תקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים. השופטת גם דחתה את הטענה בדבר אמיתות גיליונות הציונים, קבעה כי הם ראיה מנהלית וקיבלה אותם כתקפים. מאחר שהגיליונות אותנטיים, קבעה השופטת כי אין לפסול את שיקול דעתה של ועדת המשנה בדירוג הראיונות על ידי בית המשפט, במיוחד כאשר ההחלטות היו סבירות ומקצועיות, ולא הייתה כל אינדיקציה למשוא פנים או לשיקולים זרים. יתר על כן, השופט בחן את סעיפי השאלות והתשובות בתהליך הדירוג ולא מצא סיבה להתערב, שכן השאלות היו לגיטימיות והתשובות הוערכו באופן סביר. באשר להיעדר ראיון מוקלט או תמליל, קבעה השופטת כי אין חובה לעשות כן והיעדר פרוטוקול מפורט אינו מהווה פגם. גם טענת העותרים לניקוד נוסף בשל ניסיונם הקודם נדחתה, שכן הקריטריונים במכרז לא קבעו ניקוד עודף וועדת המשנה שקלה ניסיון בהערכתם. לבסוף, התייחס השופט לאפשרות של הליך תחרותי נוסף, שלא היה מוצדק במקרה זה מאחר שההצעות לא היו זהות. לגופו של עניין, לא היה צורך לדון בסוגיות השיהוי או החזרת הערבויות. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם 7,000 ₪ הוצאות למשיבים 2-1 ועוד 7,000 ₪ למשיב 3, שניהם בתוך 30 יום.