תמ"ש 4717-11-15

תקציר

פסק הדין עוסק בתיק מורכב של איזון משאבים וסכסוכי עיזבון לאחר סיום נישואין בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג. בני הזוג, שנישאו בשנת 2002, לא ערכו הסכם ממון, מה שחייב איזון משאבים המבוסס על הוראות שיתוף פעולה כלליות. סוגיות מרכזיות כללו את חלוקת הנכסים בעת הפרידה ופרשנות התרומות במהלך הנישואין, במיוחד בנוגע לנכסים שמקורם במתנות או בירושות. בעוד שנכסים כאלה מוחרגים בדרך כלל מאיזון, המשפט העברי עשוי לראות בהם משותפים אם הם מתמזגים לרכוש משותף. פסק הדין מאשר את איזון המשאבים ממועד הנישואין ועד לפרידתם בשנת 2015, לרבות זכויות סוציאליות ופנסיוניות. אקטואר ושמאי מקרקעין מתמנים להעריך את נכסיהם המשותפים של בני הזוג, למעט נכס הנחשב בבעלותה הבלעדית של התובעת מס' 1, משק חקלאי לבני זוג שלתובע מס' 1 הוכיחו זכויות בעלות לגביו. טענת הנתבע לזכויות ממשיכות ובלתי חוזרות בנכס המגורים שנבנה בחווה האמורה נדחתה; זה נחשב הסכם שימוש מתירני שניתן לסיים. כתוצאה מכך, הנתבע נדרש לפנות את הנכס, ולשלם דמי שימוש המחושבים ממועד הגשת הבקשה הרשמית לפינוי. קיום צוואת המנוח, למרות ערעורו של הנתבע, אושר, ולא צוין כי השפעה בלתי הוגנת; המנוח מינה את אמו ובנותיו כיורשות. מנהל עיזבון עצמאי ינהל את העיזבון ויפקח על כל תביעות נזיקין, במקום התובע מס' 2 כפי שהתבקש. בית המשפט שם לו למטרה לכבד את רצונו של המנוח תוך הקפדה על הגינות והקפדה על מסגרות משפטיות בתוך תביעות משפחתיות סותרות.