ע"פ 6009/19

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של חוק איסור הלבנת הון על חילוט רכוש הקשור לעבירות הלבנת הון. היא מדגישה כי בית המשפט יכול להורות על חילוט רכוש הקשור לעבירות אלה או המשמש להקלתן. החוק מחיל גם הסדרי חילוט מפקודת הסמים המסוכנים כדי להבטיח שניתן יהיה לתפוס נכסים באופן זמני, תוך שמירה עליהם לצורך חילוט פוטנציאלי לאחר ההרשעה. על בית המשפט לבחון האם קיימות ראיות מספיקות למתן צו חילוט זמני, בהתבסס על ראיות לכאורה המצביעות על סיכוי סביר להרשעה, ומכאן פוטנציאל החילוט. יתר על כן, בשל הפגיעה המוטלת על חילוט רכוש זמני, המתנגשת עם חזקת החפות, פסק הדין מדגיש את הצורך במידתיות. על בית המשפט לבחון דרכים חלופיות, פוגעניות פחות, להבטחת הקניין, בהשראת עקרונות של כבוד האדם וחירותו. במקרה דנן, הסוגיות שהועלו כוללות האם מעשיו של המערער מהווים הכנה גרידא או ניסיון לביצוע עבירה, דבר המחייב בדיקה עובדתית מפורטת במהלך ההליך העיקרי. פסק הדין עוסק גם בטענת החילוט הכפול, המחייבת בחינה נוספת, במיוחד בכל הנוגע להליכים קשורים בארה"ב. בית המשפט אינו מוצא טעם בטענות המערער בדבר הגנת הצדק, שכן הליך התפיסה בוצע כראוי עבור שאר המעורבים. מידתיות הצו מוטלת בספק, במיוחד בכל הנוגע לתפיסת נכסים עסקיים, והדבר מצביע על כך שיש לתעדף אמצעים פוגעניים פחות. הערעור נדחה בסופו של דבר, עם הוראות להערכה מחדש של תפיסת מלאי עסקי אם יופקדו ערבויות. ההחלטה מדגישה את הצורך באיזון זהיר בין הגנה על זכויות הקניין של נאשם לבין הבטחת תוצאות חילוט פוטנציאליות בתום ההליך הפלילי.