ת"א 12803-07-20

תקציר

פסק הדין משרטט את גבולות הסמכות בין בית משפט השלום לבין הממונה על רישום המקרקעין בכל הנוגע לסכסוכים בין בעלי דירות בבתים משותפים. על פי פרשנות סעיפים 72(א) ו-72(ב) לחוק המקרקעין, למפקח סמכות ייחודית בסכסוכים מסוימים, ואילו לבית משפט השלום סמכות מקבילה בסכסוכים אחרים. במקרה הנדון, התביעה העיקרית, המבקשת צו מניעה שיחייב בעל דירה הנתבע לבצע תיקונים, מצויה בסמכותו הבלעדית של המפקח על רישום המקרקעין. לפיכך, בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה זו והיא נדחית, אם כי הסעד הכספי הנתבע באותה תביעה ימשיך להידון בבית משפט השלום. לעומת זאת, התביעה שכנגד, לרבות בקשה לסילוק על הסף בשל הסגת גבול לכאורה ופיצוי כספי בגין דמי שימוש, מצויה בסמכותו המהותית של בית משפט השלום. משכך, ימשיך בית המשפט לדון בתביעה שכנגד במלואה. התובע מתבקש להודיע עד למועד נקוב האם בכוונתו להגיש תביעה מקבילה לסעד של צו מניעה בפני המפקח על רישום המקרקעין, בעוד שדיון קדם משפט נקבע למועד מאוחר יותר, בהשתתפות שני הצדדים וייצוגם המשפטי.