בג"צ 6733/21

תקציר

פסק הדין נסוב סביב עתירה המבקשת להתמודד עם זמני המתנה ארוכים לשירותי בריאות הנפש בישראל. העותרים והמשיבים מסכימים כי יש צורך בפעולה, אך חלוקים באשר לאמצעים להשגת מטרה זו. נקודות המחלוקת העיקריות הן ההסתפקות במבחני תמיכה לאיסוף הנתונים ולוח הזמנים לביצוע האיסוף האמור. בית המשפט מכיר בזכות לבריאות כזכות אדם בסיסית, שאינה ניתנת להפרדה מבריאות הנפש. זמני המתנה ארוכים לטיפול עלולים להשפיע לרעה על התוצאות הבריאותיות, תוך הדגשת הצורך בפעולה מהירה. חובתה של הרשות המינהלית לבסס את החלטותיה על תשתית עובדתית אינה מוטלת בספק. איסוף נתונים על זמני המתנה חיוני להקצאת משאבים אפקטיבית במערכת בריאות הנפש. נתונים אלה צריכים להיות מפולחים לפי גיאוגרפיה ודמוגרפיה, מה שיאפשר התערבויות ממוקדות. בית המשפט מכיר בחובתם של המשיבים לפעול בהקדם, הכוללת הן מתן שירותי בריאות תוך זמן סביר והן קביעת דרכים לקיצור זמני ההמתנה. המונח "זמן סביר" מתפרש באופן שונה על ידי הצדדים, כאשר העותרים מבקשים פעולה מהירה יותר. משיבי המדינה מתמודדים עם אתגרים באיסוף הנתונים, אך התחייבו לעשות זאת עד שנת 2026. עם זאת, בית המשפט מוצא לוח זמנים זה מוגזם ובלתי מתקבל על הדעת, במיוחד בהתחשב בחובה לפעול במהירות לטובת הזכות לבריאות. פסק הדין מורה למשרד הבריאות לאסוף נתונים מקיפים על זמני ההמתנה לשירותי בריאות הנפש, בפילוח לפי קריטריונים שונים, בתוך פרק זמן סביר. בית המשפט מציע מועד אחרון לאיסוף נתונים ליום 8.5.2025 ומחייב את משיבי המדינה לשאת בהוצאות העתירה, בסך 40,000 ₪. השופט י' כשר והשופטת ר' רונן מסכימים עם פסק הדין שניתן על ידי השופטת ד' ברק-ארז.