בש"א 4849/07

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **החלטה: בש"א 4849/07 בתיק העיקרי: ה"פ 6073/07 - בית משפט מחוזי ירושלים** **העובדות הרלוונטיות:** ההחלטה עוסקת במחלוקת הנוגעת להסכם שנכרת בין "אפריקה ישראל מגורים בע"מ" (המבקשת) לבין ששון לוי, עלש בע"מ, בית ששון בע"מ ובית ארלוזורוב חברה בע"מ (המשיבים) בנוגע למקרקעין בירושלים. ההסכם קובע כי המבקשת תרכוש חלק מהמקרקעין, תבנה עליהם פרויקט, ובתמורה תקבל דירות מגורים. תנאי מרכזי בהסכם היה התחייבות המשיבים להסיר זכויות צדדים שלישיים במקרקעין תוך 42 חודשים. קודם לחתימת ההסכם מונה כונס נכסים על זכויות המשיבים, ולכן לא ניתן היה לרשום הערת אזהרה לטובת המבקשת. כחודש לפני תום תקופת 42 החודשים, ביטלו המשיבים את ההסכם ללא ציון סיבה. **ההליך המשפטי:** 1. **ההליך העיקרי (ה"פ 6073/07):** המבקשת הגישה תובענה להצהיר על תוקף ההסכם ועל חיוב המשיבים לפעול על פיו. 2. **הבקשה לסעד זמני (בש"א 4849/07):** המבקשת הגישה בקשה למתן סעד זמני, שיכלול רישום הערה בפנקס רישום המקרקעין בדבר קיום הליך משפטי, עד למתן פסק דין בהליך העיקרי. 3. **בקשות המשיבים:** המשיבים ביקשו לעכב את הדיון בבקשה לסעד זמני, וכן הגישו בקשות נפרדות (שאינן בפני בית המשפט בהחלטה זו): * **בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968:** על בסיס תניית בוררות בהסכם. * **בקשה לסילוק התובענה על הסף בשל היעדר סמכות מקומית:** על בסיס סעיף בהסכם המקנה סמכות שיפוט בלעדית לבית המשפט בתל-אביב. **השאלה המשפטית העיקרית:** האם בית המשפט מוסמך לדון בבקשה לסעד זמני כאשר תלויות ועומדות בקשות לעיכוב הליכים (על בסיס תניית בוררות) ולסילוק על הסף (על בסיס היעדר סמכות מקומית)? **עמדות הצדדים:** * **המבקשת:** טוענת כי בית המשפט מוסמך לדון בבקשה לסעד זמני גם אם קיימת תניית בוררות, ומפנה לפסיקה (רע"א 6435/05 ז'אנו) הקובעת כי לבית המשפט סמכות שיפוטית ליתן סעדי ביניים. בנוסף, נטען כי סמכות בית המשפט ליתן סעדים זמניים היא ייחודית במקרים בהם הסעד נדרש כלפי צדדים שלישיים (לא צדדים לבוררות), ומפנה להחלטה (ה"פ (ת"א) 190/06 תחכום) שקבעה כי לבורר אין סמכות ליתן סעד זמני, ויש לפנות לבית המשפט. * **המשיבים:** טוענים כי לבורר יש סמכות לדון בבקשה לסעד זמני, וכי סמכות בית המשפט לסייע לבורר ביחס לצדדים שלישיים מותנית בהפעלת מנגנון הבוררות תחילה (משלוח הודעה לפי סעיף 8(ב) לחוק הבוררות, מינוי בורר, והפניית הבקשה לסעד זמני לבורר). רק לאחר מכן, יש לפנות לבית המשפט לפי סעיף 16 לחוק הבוררות. לשיטתם, המבקשת לא פעלה בדרך זו. **ניתוח בית המשפט והחלטתו:** בית המשפט (השופטת מזרחי) דחה את הבקשה לסילוק על הסף של הבקשה לסעד זמני, וקבע כי הוא מוסמך לדון בבקשה. הנימוקים העיקריים: 1. **סמכות בית המשפט ליתן סעדים זמניים אל מול תניית בוררות:** * ההלכה הפסוקה מכירה בכך שלבורר יש סמכות מוגבלת ליתן סעדים זמניים (על פי סעיף י"ז לתוספת לחוק הבוררות), אך השאלה היא האם סמכות זו היא ייחודית או מקבילה לסמכות בית המשפט. * **הדעה המקובלת:** לבית המשפט קיימת בכל מקרה סמכות להוצאת סעדים זמניים. * **הבחנה מרכזית בהחלטה:** גם אם נניח כי לבורר סמכות מקבילה, במקרה זה **לא ניתן לסרב לדון בבקשה לסעד זמני** מטעמים מהותיים: * **מהות הסעד המבוקש (רישום הערת אזהרה):** סעד זה מחייב פנייה לרשויות המדינה (רשם המקרקעין) לשם אכיפתו. גם על פי שיטת המשיבים, ביצוע צו כזה דורש פנייה לבית המשפט לפי סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות. לכן, הליך עתידי של פנייה לבית המשפט לאחר קביעת הבורר אינו מייעל את ההליך. * **מיידיות הסעד הזמני:** דרישת המשיבים להמתין לעיכוב הליכים, מינוי בורר, והפניית הבקשה לבורר (ורק אז לבית המשפט) "מרוקנת מתוכן את מהותו של הסעד הזמני, שכל עיקרו הוא מיידיות ביצועו". סעדים זמניים נועדו לשמר מצב קיים עד למתן פסק דין, ולמנוע מצב של "שוקת שבורה". * **גשר על פער זמנים:** יש צורך לגשר על פער הזמנים העלול להיווצר בין הדיון בתובענה לבין העברתה לבוררות. * **חוסר תמיכה של המשיבים:** המשיבים לא תמכו את טענתם בדבר נכונותם לקיום הליך בוררות בתצהיר. 2. **היעדר סמכות מקומית:** * בית המשפט קבע כי הכלל הוא שבית המשפט מוסמך לדון בבקשה לסעד זמני מקום שהעניין דחוף, ולהותיר בירור שאלות דיוניות (כמו סמכות מקומית) לשלב מאוחר יותר. * יתרה מכך, אם יתקבל טענת היעדר הסמכות המקומית וההליך יועבר לבית המשפט המוסמך, סעד זמני שיינתן בהליך זה יעמוד בתוקפו עד שלא יבוטל על ידי בית המשפט שאליו יועבר העניין. **החידוש והעקרונות המשפטיים הבולטים:** * **עיקרון המיידיות של סעד זמני:** ההחלטה מדגישה באופן מובהק כי מהותם של סעדים זמניים היא מיידיות. ניסיון למנוע דיון בסעד זמני באמצעות תניית בוררות והצורך בפנייה לבורר תחילה, אשר עלול לגרום לעיכוב משמעותי, נתפס כ"ריקון מתוכן" של הסעד. * **סמכות מקבילה של בית המשפט לבורר בסעדים זמניים:** ההחלטה מאמצת את הדעה המקובלת כי לבית המשפט סמכות מקבילה (ולא רק ייחודית) ליתן סעדים זמניים, גם כאשר קיימת תניית בוררות. הדגש הוא על מניעת עיכוב שאינו נחוץ. * **התייחסות לצדדים שלישיים:** ההחלטה מעלה את המורכבות כאשר הסעד הזמני נדרש גם כלפי צדדים שלישיים שאינם חלק מהסכם הבוררות. גם אם תניית הבוררות מחייבת, ייתכן שבית המשפט יהיה הגורם היעיל ביותר למתן צו שיחייב צדדים שאינם בוררים. * **גמישות דיונית:** בית המשפט מראה גמישות דיונית בכך שהוא מוכן לדון בבקשה דחופה לסעד זמני, גם אם קיימות טענות פרוצדורליות (כמו היעדר סמכות מקומית) או מהותיות (תניית בוררות) שעשויות להשפיע על המשך הדיון. * **חובת תצהיר לתמיכה בטענות:** הציון שהמשיבים לא תמכו טענותיהם בתצהיר מעיד על חשיבותו של דרישת הראיות (תצהיר) בתמיכה לבקשות המתבססות על עובדות. **סיכום:** ההחלטה קובעת כי בית המשפט מוסמך לדון בבקשה לסעד זמני גם כאשר קיימות בקשות לעיכוב הליכים לפי חוק הבוררות ובקשה לסילוק על הסף בשל היעדר סמכות מקומית. בית המשפט מדגיש את מהות המיידיות של סעד זמני, את סמכותו המקבילה לבורר, ואת הצורך להימנע מעיכוב הליכים מיותר כאשר הדבר פוגע ביעילות הסעד. השאלות הדיוניות יידונו במועדן, אך הדחיפות והמהות של הסעד הזמני גברו על העיכובים הפרוצדורליים שהוצעו על ידי המשיבים.