עע"מ 35/11

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור בחלקו. פרשנותן של תקנות התכנון והבנייה, שהיתה סלע המחלוקת העיקרי במקרה זה, צריכה להיות לטובת המערערים. הביטוי "מותר לבנות מבנים הקשורים לתכנית האזור" מובן כמתיר מבנים הקשורים למטרות החקלאיות של האזור ואינו מוגבל לצרכי האזור בלבד. בתי המשפט הם הפרשנים האולטימטיביים של החוק, שבמקרה זה הוא תוכנית בניין העיר. הואיל והלשון בה נעשה שימוש בתכנית אינה מפורשת, יש להתחשב בתכלית התכנית ובהקשר העומד מאחוריה, דבר המצביע על הפרשנות המועדפת על המערערים. יתר על כן, המצב הקודם על הקרקע, ששימש לאריזת פירות הדר מכל רחבי הארץ, תומך אף הוא בפרשנות זו. עם זאת, בשל טענות תחבורתיות שהעלתה המדינה בנוגע לגישה למבנה הנדון וממנו, החלטת ועדת הערר תישמר, עד לדיון נוסף בוועדת הערר ולשביעות רצון הרשויות הרלוונטיות בנוגע להסדרת עניינים אלה. בכך מתהפך פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והחלטת ועדת הערר מתקבלת, בתנאי הנזכר לעיל. פסק דינו של השופט מלצר מוסכם על השופטים ש' ג'ובראן וא' שוהם, וזו החלטתם הסופית שניתנה ביום 29.1.2015.