ע"א 8316/06

תקציר

התובע, שסבל משלשולים בגיל שלושה חודשים וכמעט נפטר מהתייבשות, תבע את הנתבעים – קופת חולים כללית ובית החולים רוקח – בגין רשלנות בטיפול בו, שגרמה לו לשיתוק מוחין ולנכויות קשות. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו, בקובעו כי היא פסולה על פי חוק וכי הנתבעים לא התרשלו. בערעור פסק בית המשפט לטובת התובע נגד בית החולים, וקבע כי תקופת ההתיישנות אינה שוללת את התביעה, וכי בית החולים התרשל באבחון ובטיפול בתובע, והורה לו לשלם את נזקיו. בית המשפט דחה את התביעה נגד קופת החולים וקבע כי היא לא התרשלה. להלן עיקרי העובדות: התובע סבל משלשולים לאורך תקופה ממושכת, אשר גרמו להתייבשות וכמעט הביאו למותו. הוא טופל על ידי קופת החולים מספר פעמים ולאחר מכן הובא לבית החולים לאחר שמצבו הידרדר. בית החולים שחרר אותו לאחר בדיקה קצרה. למחרת חלה החמרה במצבו והוא הובהל לבית חולים אחר, שם לקה בדום לב ונזקק להחייאה. הערעור נסב סביב השאלה האם התביעה התיישנה והאם הנתבעים התרשלו. השופטים הסכימו עם התובע כי העובדות המהוות את עילת התביעה נגד בית החולים – הבדיקות שנערכו והטיפול שניתן לו – התגלו לו רק בשנת 2001. הם מצאו כי לתובע לא הייתה שליטה על היעלמותן של עובדות אלה וכי מסמך חדר המיון – שהכיל פרטים על הטיפול בתובעת והתגלה שנים לאחר מכן – היה חיוני לביסוס עילת התביעה. לפיכך, יש להאריך את תקופת ההתיישנות. בסוגיית הרשלנות קבעו השופטים כי בית החולים לא נקט סטנדרט טיפול גבוה מספיק בטיפול בתובע, בהתחשב במשך ואופי השלשולים שלו. הם קיבלו את העובדה שמצבו של התובע הידרדר בהדרגה במשך מספר ימים וכי הוא הובא לבית החולים במצב של התייבשות מתקדמת או בסיכון גבוה לכך. השופטים מתחו ביקורת על בית החולים על כך ששחרר את התובע מהר מדי ולא ביצע בדיקות נוספות כדי לשלול את הסיכון להתייבשות קשה, במיוחד לאור הרירית היבשה והחום הגבוה שהציג בפניו. לגבי קופת החולים הגיעו השופטים למסקנה כי לא מדובר ברשלנות, שכן מצבו של התובע היה פחות חמור בשעות הבוקר בהן נבדק על ידי קופת החולים, והסיכון להתייבשות היה נמוך יותר באותה עת. בסיכומו של דבר, הערעור נגד בית החולים התקבל, והוא נמצא אחראי לנזקי התובע, בעוד התביעה נגד קופת החולים נדחתה.