ת"א 1311/98

תקציר

התיק עוסק בסכסוך על בעלות על חלקת אדמה בשועפאט, ירושלים, בין התובע, סובחי עומר עלקם, לבין שני נתבעים, ד"ר סובחי מוחמד קאסם ומונתסר האדיה. התובעת טוענת כי רכשה את הקרקע מבעליה הנעדרים, מוחמד אחמד סווילם, בשנת 1974, ואילו הנתבעים טוענים כי ד"ר קאסם רכש את הנכס קודם לכן, בשנת 1973. המקרה נועד לקבוע מי הבעלים החוקי של הקרקע. הראיות שהוצגו כוללות מסמכי ייפוי כוח ותיאורים סותרים של העסקאות. ראיות התובע כוללות ייפוי כוח בלתי חוזר שנחתם על ידי סווילם בפני נוטריון, בעוד הנתבעים מציגים הסכם מכר שנחתם לכאורה על ידי סווילם. עוד טוענים הנתבעים, כי ד"ר קאסם רכש את הקרקע קודם לכן והחזיק בה, והשכיר אותה לדייר המתגורר בה כיום. פסק הדין, שניתן על ידי השופטת חנה בן-עמי, קובע כי התובע הצליח להוכיח את רכישת הקרקע בשנת 1974. השופט מקבל את טענת התובע כי רכישתו הנטענת של ד"ר קאסם בשנת 1973 מזויפת וכי הקרקע מעולם לא הייתה בבעלותו. יתר על כן, השופט קובע כי גם אם רכישתו של ד"ר קאסם הייתה תקפה, רשלנותו בכך שלא רשם את העסקה או פרסם אותה, יחד עם חוסר תום לבו, משמעה כי רכישתו המאוחרת של התובע קודמת. זאת, גם בשל תום ליבו של התובע והתמורה הראויה שנתן. בנוסף, מציינת השופטת כי הנתבע האדיה, שרכש את הקרקע מד"ר קאסם בשנת 1997, עשה זאת בידיעה על תביעתו הקודמת של התובע ובמחיר נמוך משווי השוק של הנכס, מה שהחליש את טענתו. פסק הדין מכריז על עזבון התובע כבעלים החוקי של המקרקעין שבמחלוקת ומורה לנתבעים לשלם במשותף את שכר טרחתו והוצאותיו של התובע בסך 20,000 ₪. עוד נקבע בפסק הדין כי אין בו כדי להשפיע על זכויותיהם של צדדים שלישיים כלשהם.