ב"ל 34050-09-19

תקציר

התובעת, שהייתה מורה, לקתה באוטם שריר הלב (התקף לב) וטענה כי הוא נגרם כתוצאה מאירועים חריגים בעבודה. כדי להכיר במחלת הלב כתאונת עבודה, היה על התובע להוכיח קיומו של "אירוע חריג" כהגדרתו בהלכה היהודית. בית הדין בחן את חומר הראיות ומצא כי טענת התובע בדבר אירוע חריג בעבודה לא הייתה משכנעת. גרסאותיו של התובע לאירועים שהובילו להתקף הלב שלו לא היו עקביות, והוא לא הצליח לספק ראיות אובייקטיביות לאירוע חריג ספציפי. גם המסמכים הרפואיים לא תמכו בטענתו. מאחר שהתובעת לא עמדה בנטל ההוכחה להוכחת אירוע חריג בעבודה, דחה בית הדין את התביעה. בפסק הדין הודגש כי לחץ ממושך אינו יכול להיחשב כתאונת עבודה ואין לקשור אותו להופעת אוטם שריר הלב. פסק דין זה חיזק את התפיסה כי מתח מתמשך, גם אם הוא נמשך לאורך זמן, אינו מהווה אירוע חריג אלא אם כן יש שיא או הסלמה מובהקים. בהיעדר ראיות למצב חריג שכזה, נדחתה התביעה ללא בדיקה רפואית נוספת. השופט הגיע למסקנה כי התביעה נדחתה, ולתובע עומדת הזכות לערער על ההחלטה תוך 30 יום מקבלתה.